לצאת מהקונכיה

1-2/06/2012

קיבוץ ברקאי

 

סדנת דרור

 

בנושא - לצאת מהקונכיה

מנחה – רון מיתר

 

 

הקדמה:

הקונכיה היא בעצם 'איזור הנוחות' שלנו.

יציאה מאיזור הנוחות תוך שימוש בכלים של ייעוץ הדדי, טומנת בחובה הזדמנות משמעותית לעבודה על המצוקות והדפוסים שלנו.

דימוי יפה שהעלתה במהלך הסדנא מרים אוהבת אל, בהקשר של הקונכיה – החיות המשתמשות בקונכיה בטבע הינן חיות החסרות עמוד שידרה. יציאה מהקונכיה יכולה לבטא עבורנו את העוצמה הטמונה בהזדקפותינו וביכולותינו להביא לידי ביטוי את מלוא יישותינו תוך שימוש בעמוד השידרה שלנו.

באיזור הנוחות אנו מסגלים לנו הרגלי חיים ודפוסי התנהגות שעם הזמן הופכים להיות יותר ויותר נוקשים ומטרתם לסדר שאכן יהיה לנו נוח. אורח חיים כזה מנסה 'להגן' עלינו מהתמודדות עם אתגרים מורכבים.

מנסיונינו אנו יודעים שהתמודדות עם האתגרים 'שם בחוץ' הם אלו שמכילים את הפוטנציאל האמיתי שלנו להרחיב את עולמנו, להעמיק את ההיכרות שלנו עם עצמנו ולצמוח מתוך החיכוך הנוצר בין הדפוסים והצרכים הקפואים שלנו לבין המציאות.

 

מנסיון בשימוש בכלי הפורקן לאורך שנים אנו יודעים שניצב בפנינו תהליך ארוך עם עליות ומורדות וללא ניצוץ של אור גאולה העומד בסופו. עבודת הפורקן היא לעיתים סיזיפית ושקים רבים של דמעות יכולים להיאסף קודם שנרגיש שהצלחנו לממש שינוי משמעותי בדפוסי חיינו.

מאחר ונגזר עלינו להיות 'בדרך' לאותה הגחה מובטחת לאורך כל חיינו, ראוי שלא נחכה ליום הנכון שבו נאסוף מספיק כוחות או נהיה מספיק ראוייםמוגחים.... כדי לפעול מחוץ לקונכיה, אלא שפשוט נעשה זאת עכשיו, או אם צריך עוד להשלים את הסשן הקרוב אז עוד היום, ואם לא היום אז ממש ממש מחר! אין למה לחכות!

המושג של 'הדרך' הוא מושג שנידון בדתות וגישות פילוסופיות רבות. השאלה המשמעותית בהקשר הזה היא בסיכומו של דבר מה אנו עושים במהלך חיינו ב'דרכנו' אל היעדים שאימצנו לנו בחיינו.

 

ה"סשן" כמודל ליציאה מהקונכיה:

זווית מעניינת בהקשר של היציאה מהקנכיה עולה מהפרקטיקה הייעוצית – במהלך סשן אנו פורקים בתור נועצים ואז עם הישמע הפיפסים של הטיימר אנו ממהרים לנגב את הדמעות ולהפוך ליועצים. השינוי העצום שאנו עושים תוך שניות ספורות במעבר בין התפקידים מניח בין השאר שהמצוקה עליה פרקנו כנועצים תישאר שם כנראה עוד זמן מה עבורינו להמשיך לעבוד עליה גם בסשנים הבאים. בכך, כיועצים, אנו בעצם פועלים כבר מחוץ לקונכיה. ההנחה המובלעת כאן היא, בין השאר, שהדרך להגחה ארוכה היא ורבה ובינתיים אנחנו מפנים את עצמנו ותודעתינו להיות יועצים ולתמוך בנועצים שלנו.

אם מרחיבים את הרעיון של חילוף התפקידים בסשן, הרי שהחיים שזורים להם תקופות או רגעים מכל הסוגים, כך שגם אם נראה לנו הדברים לא הולכים אל פתרונם המלא והרצוי כרגע וגם אם יותר חמים ונעים שם בקונכיה.... עדיין חשוב שנזכור כי אנו יכולים מתוך בחירה(!) ובהחלטה של רגע(!) להפעיל את יכולותינו הייעוציות ולפעול בעולם שבחוץ כבר כעת תוך שימוש בכוחותינו ובעוצמות המלאות שלנו.

 

על טבעה של מנהיגות (לקוח מדברים שנשא הארווי ג'נקינס אי שם ב- 1997) –

מנהיגות היא הכרחית, כדי לפעול בעולם בצורה יעילה ומוצלחת.

התפקיד המרכזי של המנהיג – חשיבה על הקבוצה כקבוצה, כיחידה עצמאית, כשלמות אחת.

קבוצה מוגדרת כיותר מאדם אחד.

העקרון הראשון – מנהיגות היא הכרחית בקבוצה ואת תפקיד המנהיג יש למלא.

 

חשיבה על הקבוצה:

לחשיבה על הקבוצה מספר מימדים – (א) יישות עצמאית שערכה הוא יותר מסך מרכיביה. הקבוצה ככזו זקוקה לחשיבה נפרדת (מאשר החשיבה על היחידים בתוכה). בדרור, מאחר ויש לנו מנגנונים המובנים בתוך השיטה הייעוצית להגיע להסכמות לגבי הדרך של הקבוצה, אנו לא זקוקים להרבה חוקים. (ב) היחיד בקבוצה – מיהו, מה חוסם את דרכו, במה הוא נאבק לקראת הגחתו, במה אפשר להושיט לו יד? (ג) פרספקטיבה של זמן – מהיכן מגיעים האנשים בקבוצה, היכן הם כעת, מהו הצעד הבא שעליהם לעשות, כיצד ניתן לסייע להם כדי שיתקדמו בכיוון הרצוי?

למנהיגים יש אחריות אישית במספר תחומים כלפי הפרטים: חשיבה על האנושיות המלאה שלהם, על מצוקותיהם ובד בבד עליהם לבטא דוגמא אישית.

- אנושיות – על המנהיג לזכור את היות הפרטים בקבוצה טובים לגמרי וחכמים לגמרי... ושלמעשה הם ממש בסדר! עליו להחזיק את האמת הזו לנגד עיניו. צריך לזכור שכולנו זקוקים להכרה, להערכה ולמתן אמון ביכולותינו. כשזה מגיע מהמנהיג יש לזה פוטנציאל העצמה משמעותי יותר.

- מצוקות – בו זמנית על המנהיג לראות בבהירות את המצוקות והדפוסים הכרוניים המפריעים לאיכויות הטובות לבוא לידי ביטוי (וחשוב מאוד להבחין ולהבדיל בין השניים – אנושיות ומצוקות).

o דימוי מעניין בהקשר הזה שעלה בסדנא - הוא שאנו כמו כרית סיכות מתוכה בולטים קוצים אכזריים אותם יש לעקור. עצם הוצאת הקוצים היא חוויה מכאיבה (את זה כל ילד יודע), ולרוב בגלל החשש מהכאב הכרוך בהוצאת הקוצים (העובר דרך - לגעת ולנבור במקום הכואב) קשה לנו לראות ולהעריך עד כמה טוב יהיה לנו לו ניפטר מהקוצים הללו.

- דוגמא אישית – מנהיגים משמשים מודלים לחיקוי גם אם הם לא מודעים או רוצים בכך. הדגמה של התנהגות דפוסית או מצוקתית תיצור דינמיקה לא טובה בקרב הקבוצה.

 

 

מנהיגות ודפוסים:

קיימים גם דפוסים כרוניים במנהיגות שעלינו לשים אליהם לב –

"להיטות" להיות מנהיג מסתירה מאחוריה לעיתים צורך קפוא בהכרה. מנהיגות מהסוג הזה תוביל לכישלון.

הניסיון מראה שהייתה הצלחה יחסית כאשר היה צורך לשדל אנשים לקחת תפקידי מנהיגות או הוראה.

מילוי תפקיד בארגון תוך כדי עבודה על דפוסי הפחד שעולים, המתבטאים בין השאר בתחושה של הסתייגות ושל חוסר מוכנות של בעל התפקיד מאפשר - פורקן, התפתחות והצלחה.

כמובן, חשוב לא להכליל, יש לשים לב שיש גם מנהיגים מצוינים שאינם חוששים לקחת תפקידים כאלו.

 

מנהיגות בדרור:

הציפיה שלנו בדרור היא שכל אחד מאיתנו יהיה מנהיג!

האינטלגנציה האנושית פורחת דרך גיוס אינטליגנציות נוספות לפעולה לקראת מטרה משותפת = מנהיגות.

 

במסלול ההכשרה של תלמידי בדרור בכיתת יסודות או בכל מסגרת אחרת אנו צריכים לזכור שאחד היעדים המשמעותיים הוא להפוך את התלמיד למנהיג. עלינו לבקש מהאנשים כל הזמן לקחת אחריות ותפקידים. תהליך זה מצמיח לקראת מנהיגות. יש להציב כל הזמן אתגרים הולכים וגוברים הקשורים לאחריות. כאשר עולה קושי, אפשר לתת זמן.

לקיחת אחריות מהווה סתירה לתחושת חוסר שייכות לקבוצה, לבידוד ולחוסר ביטחון. הבניית תרבות אירגונית של לקיחת אחריות יוצרת מעיין לא אכזב של משאבים אל מול כל אתגר שצץ עבור הקבוצה.

כידוע לנו הקהילה צועדת על מוריה!!

בוגרי כיתת יסודות וכיתת המשך צריכים לעבור לעמדות מנהיגותיות ללא שיהוי. לומדים להיות מורה תוך כדי עשייה, כך נוצרת התקדמות וצמיחה מתמדת בקרב האנשים.

 

האם קשה להיות מנהיג?

ישנו מיתוס שמנהיגות הינה חוויה שוחקת הכרוכה בהקרבה עצמית –

חשוב להפריך את העניין הזה!

מנהיג לא "עובד קשה ללא עזרה ועם מעט תגמול". למעשה קשה יותר להיות מונהג.

מערכת שאינה מונהגת היטב גורמת לשחיקה. מודל המנהיגות שאנו מדברים עליו בדרור הוא מודל שמוביל להעצמה.

למנהיג יש חופש לבחור דברים לעשותם ולגרום להם לעבוד כראוי. יש לו אפשרות ליזום ודרך פעולתו דוחפת אותו באופן מתמיד להגחה. יש לו חופש לבטא את האנושיות שלו בצורה מלאה יותר. המנהיג לוקח חלק בעיצוב המציאות של חייו ושל חיי הפרטים בקבוצה אותה הוא מנהיג.

 

הדרכים לתמיכה במנהיג:

עולה השאלה כיצד ניתן וראוי לתמוך במנהיג –

קודם כל חשוב שתמיכה תינתן לאדם שפועל ועושה ולא תינתן לאדם שמתנה את העשייה בקבלת תמיכה (לא - "אם תתמכו בי אפתח כיתה", אלא "פתחתי כיתה, ואני מקבל תמיכה"). יש לעיתים בלבול בעניין הזה.

נהוג לתת הערכות למנהיג – זה בהחלט נחמד ולבטח עדיף על זלזול או ביקורת חלילה, אבל זו עדיין לא תמיכה אפקטיבית במנהיג.

נהוג להודות עמוקות למנהיג (להיות אסירי תודה). זו כמובן התנהגות עדיפה על עוינות אבל הגמול האמיתי של המנהיג הוא העבודה עצמה (אם כמנהיגים אנו צמאים לתודה הזו יש לבדוק אם לא מבצבץ שם דפוס או מצוקה).

ישנם שלושה סוגי תמיכה טובים – (1) עזרה בעשייה עצמה. המנהיג לא צריך להתעייף מהעשייה ולא לעשות דברים לבד. העבודה צריכה להתחלק בין אנשים דרך איתגורם בלקיחת אחריות ותפקידים. (2) להתנהג ולחשוב על המנהיג בצורה רציונלית. לא לתקוף אותו, אלא להתנהג כלפיו כמו אל נועצת אהובה הזקוקה לייעוץ. זה יותר קשה מלהיות יועץ לכל אדם כי אנו משליכים על המנהיגים שלנו את חוסר התקווה וחוסר האונים שלנו ומצפים מהם לשלמות שאין בנו ולא יכולה להיות גם בהם. (3) מנהיג זקוק לייעוץ טוב ומגיע לו ייעוץ שכזה. יש בנו לעיתים קרובות דפוסים המסרבים לראות במנהיג נועץ מרגע שלקח על עצמו את התפקיד. במקרים כאלו משתמשים באינטנסיב - קבוצה של יועצים הנותנים זמן ביחד למנהיג.

 

המנהיג לא אמור להמתין ולחכות שמישהו ישים לב ל"הקרבה" שלו ויושיע אותו. המנהיג אמור גם להנהיג את דרך התמיכה בו. השגת התמיכה בדרכים שציינתי לעיל היא אחריות המנהיג.

 

תפקידים נוספים למנהיג - הכנת עתודות למנהיגות:

כאמור, תפקיד מרכזי של המנהיג הוא הכנת עתודות למנהיגות. יש להימנע מלנזוף או לבקר פרטים שנתקלו בקושי בביצוע משימה. על המנהיג להציע עזרה ייעוצית, מידע וסיוע כדי לאפשר הצלחה במילוי המשימה. עלינו לעודד מנהיגות בכל דרך. יש לזכור שקהילת דרור היא זירת אימונים להכנת מנהיגות עבור העולם שבחוץ. קיים בעולם מחסור גדול במנהיגות במודל הנכון ובעיות קשות וגוברות איתם מתמודד המין האנושי. מתוך הגישה הזו נשים לב שיש לנו גם אחריות גלובלית על יציאה מהקונכיה.

סגולה מיחודת למודל המנהיגות שלנו הוא היכולת להושיט עזרה ייעוצית כשעולות מצוקות. במודלים אחרים של מנהיגות סיטואציות שנראות לא פתירות, יבואו אצלנו על פתרונן באמצעים פשוטים.

הגישה שלנו אל פרטים בקבוצה מבוססת על הערכה, עידוד ונתינת אמון, לצד ציפיה ובקשה לביצוע של מטלות, ביחד עם סיפוק של ביטחון, נחישות והתמדה לטובת פורקן כשהוא נחוץ. על המנהיג להתעקש על כך שייעוץ יכול לעבוד דרך דוגמא אישית והדגמה.

המנהיג עוזר לקבוצה להגדיר לעצמה את סדרי העדיפויות שלה ולמקד אותה לפעולה בהקשר הזה תוך טיפול קודם כל בחוליה הראשונה בשרשרת.

 

"משני עולם" – גם אנחנו יכולים:

כזכור יש לנו בתור כיוונים לעבודה אפשרות לעבוד בסשנים דרך לקיחת התחייבויות ופורקן עליהם (למשל – התחייבות של גברים להפקיד את גורלם בידי נשים – זהו כיוון שיכול לעזור לגברים לעבוד על הדפוסים שלהם לגבי נשים).

ישנה גם התחייבות עבור "משנה עולם" שהוא כמובן כל אחד מאיתנו (מומלץ כאמור לכתוב על פתק ולעבוד על זה בסשנים – להקריא ולפרוק על כל מילהמשפט בהתאם לרגשות שעולים):

"אני בחרתי לשנות את החברה, אבל גם בחרתי להיות אינטליגנטי בדרך שבה אעשה זאת.

העתיד (ילדיי הדורות הבאים) זקוק לי, נינוח לגמרי, מוזן כראוי, בכושר טוב ולגמרי מאורגן.

העבר שימושי כמקור אינפורמציה, אבל אף פעם לא כתחליף לחשיבה המקורית והרעננה שלי.

בן גוריון העריך את הרצל, אבל הייתה לו חשיבה עצמאית משלו. אני אכבד את כל ההוגים מהעבר, אבל חשיבתי חייבת להיות מבריקה משלהם מאחר ואני ניצב על כתפיהם.

אם אני לא נהנה ממה שאני עושה, אז אני לבטח שוגה בדרך שבה אני עושה זאת ואני אתקן את דרכי".

 

לסיכום:

יציאה מהקונכיה ולקיחת אחריות ומנהיגות בחיינו היא בעלת פוטנציאל עצום עבורנו בהרחבת הגבולות האישיים שלנו, בהעצמתנו ובהתמודדות יעילה שלנו אל מול הדפוסים והמצוקות.

מוטיבציה משמעותית ואולי אף עיקרית בלצאת מהקונכיה דרך פעילות בקהילה (כמו פתיחת כיתה) היא ההיתרמות האישית שלנו מהפעולות הקשורות בכך.

 

חזרה