ברכת הסשן מאת נעומי שפרינגר

 

אילולי ידייך המקבלות,

אילולי מבטך האוהב המופנה רק אליי,

המילים לא היו יוצאות לי,

הן היו נדחסות בי פנימה,

אי שם בחשכה,

וחוסמות את חיי,

 

 

ואם בתורי,

לא היה בי הכוח,

ללדת אותך דרכי,

מי היית אתה?

ומי הייתי אני?

 

 

ואילולי היה בנו החיבוק,

אחרי שהגחנו מצוואר הבקבוק,

לא היינו אלא קרחונים צפים,

באוקיינוס של בדידות.

 

חזרה