כיתת גיל של לואיזה נמיצוב

היכונו ..היכונו כיתת גיל ,רינה ,דיצה ושימחה.........

"אני מתחייב/ת לא להאט לעולם ,להחלים מכל דבר, ולחיות את חיי בהנאה ובביטחון תוך שימוש מלא בחוכמתי על מנת להבטיח שהעולם יתנהל בהתאם לחזון הכי גבוה שלי"[התחייבות מבוגרים]

איננו חייבים/ות למות ואף לא להזדקן.!!..הרווי ג'קינס [מחבר

שיטת יעוץ הדדי] טוען , שהכל תוצאה של מצוקות שלא נפרקו דיין.

חשבנו לבדוק ברצינות את הנושא ..כל מי שחש/ה שגילו/ה מכביד ש"מעט את הגדילה ומצר את השמחה" מוזמן/ת להשתתף במפגשים אשר יעסקו בדיוק בנושא "שחרור מדיכוי גילאי"

 

וזו השאלה:

האם נידונו רק להגיב [לכאבים,קמטים,דיכוי..] או שאפשר לחיות "מגניב" בכל גיל ?

נשמח לבדוק זאת עמכם/ן

לפרטים נוספים, נא לפנות לאתי כהן או ללואיזה נמיצוב

התוכנית שלי כקליינט/נועץ [למה לשים לב]

-סיפור חיי

-מצבים בהם עולים לי רגשות שליליים הקשורים לגילי

-אנשים עימם קשה לי לתקשר-בגלל גילם או גילי

-דאגות מרכזיות המטרידות אותי

- דברים המרגיזים אותי ביותר [במשפחה,אנשים,חברה,עולם]

-הדבר שמטיל עלי אימה במיוחד [מחשבה,מושג,צפי]

-התנהגויות לא רציונאליות [אוטומטיות] שלי שזיהיתי.

-שירים שגורמים לי לפורקן

-מוזיקה שגורמת לי לפורקן

-משפטים מסוימים הקשורים לגיל שאמרתי או נאמרו לי וגרמו לי לפורקן.

- אנשים שאני מחפשת או נמנעת מחברתם בגלל הגיל

-נושאים שחשוב לי לטפל בהם:שכחה, טיפול בהורים מבוגרים, יחסים עם ילדים בוגרים ,ניתוחים,כאבים,פחד מהמוות........................

-שלושת הדברים המספקים ביותר בחיי.

- להכין תמונה [מילולית או ציור ]של חיי כאדם זקן

מה אני עושה,היכן חי/ה, חברים,מין,יחסים,יצירה,ילדים....

התוכנית שלי כקליינט/נועץ [למה לשים לב]

-סיפור חיי

-מצבים בהם עולים לי רגשות שליליים הקשורים לגילי

-אנשים עימם קשה לי לתקשר-בגלל גילם או גילי

-דאגות מרכזיות המטרידות אותי

- דברים המרגיזים אותי ביותר [במשפחה,אנשים,חברה,עולם]

-הדבר שמטיל עלי אימה במיוחד [מחשבה,מושג,צפי]

-התנהגויות לא רציונאליות [אוטומטיות] שלי שזיהיתי.

-שירים שגורמים לי לפורקן

-מוזיקה שגורמת לי לפורקן

-משפטים מסוימים הקשורים לגיל שאמרתי או נאמרו לי וגרמו לי לפורקן.

- אנשים שאני מחפשת או נמנעת מחברתם בגלל הגיל

-נושאים שחשוב לי לטפל בהם:שכחה, טיפול בהורים מבוגרים, יחסים עם ילדים בוגרים ,ניתוחים,כאבים,פחד מהמוות........................

-שלושת הדברים המספקים ביותר בחיי.

- להכין תמונה [מילולית או ציור ]של חיי כאדם זקן

מה אני עושה,היכן חי/ה, חברים,מין,יחסים,יצירה,ילדים....

מפגש מס'2 כיתת מבוגרים 17.12.09

חשוב לספר בחדש וטוב האם וכיצד אנו עומדים במחוייבות של מבוגרים ו/או להיות בעלי ברית למבוגרים.

סיפור חיים

אחת הדרכים למנוע דפוסים הנובעים ממצוקות וכאב חיינו היא לספר את סיפור חיינו כל שלושה חודשים –ליועץ/ת רק עצם הדיבור היא פורקן היוצרת הערכה מחדש.

רצוי לספר לפי סדר כרונולוגי ואחר כך להתעכב על השאלות הבאות:

רגעים קשים ,ארועים משמעותיים בחיי, רגעים מתוקים ,שאלות לא פתורות,כמיהות ,סבל מרכזי,טראומות,מה הבנו עד כה,משמעות,מה אני מתכננת להמשך חיי.

כיוונים של היועצ/ת:את/ה גיבור/ה ,לא ויתרת אף פעם, זה המקום והזמן להתאבל על מה שלא יהיה ,מה את/ה יכול/ה להעניק לעצמך ממה שלא זכית בעבר.

עבודה על כאבים

ההנחה של החברה היא שכאב פיזי /רגשי וביטוי הם המקור לרע, עדיף להתעלם,להדחיק =להתגבר

נק. המבט של שיטתנו היא שכל כאב הוא תמרור אזהרה לכך שאחד מצרכנו הלגיטימיים לא מולאו והכאב מתריע בפנינו או למלא צורך זה או לפרוק על העבר בו הצורך לא מולא ,עבודה/פורקן על כך= ריפוי

בלימה של ביטוי הכאב יוביל לכאב עז יותר וימצא את ביטויו באופן לא צפוי כלשהו.

הכאב נועד למשוך תשומת לב לנזק שנגרם . כשמאבדים קשר לכאב מאבדים קשר לריפוי.

הקושי המרכזי , העדר תשומת לב בטוחה על מנת לפרוק.

חשוב שאנשי רפואה יהיו מודעים ל:

-שזה טבעי ,וקריטי לריפוי לבטא כאב

-על מנת להעניק תשומת לב מרפאה –לשם פורקן עליהם לטפל בכאבים של עצמם על מנת שלא להיות מגורים. כמו כן לדאוג לנוח

-שניתן להחלים מכל פגיעה על ידי פורקן גם אם אין זה קל

*בחברות פחות קפיטליסטיות ישנם טקסים התומכים בפורקן ובעצירה לצורך החלמה.

-סמים לשיכוך כאבים משמשים לבלימת פורקן של החולים על מנת שלצוות יהיה יותר" נוח" ושהחולים ישימו פחות לב לטעויות של הצוות.

עבודה על כאבים

הדרך הנכונה לעבוד על כאבים היא:לשים לב למקום הכואב,להתלונן,לבכות ולדבר על הכאבים ולצעוק.

מומלץ לעשות סקירה לגוף כל שעתיים-לשאול עצמנו :מה שלומי? היכן יש לי אי נוחות/כאב בגוף,

עבודה על כאבים כרוניים

על מנת לפרוק על כאב כרוני רצוי לעבוד על הרגשות הדבוקים אליהם:

מתי הפסיק הכאב להירפא? כיצד טופלת? מי היה איתך? מה מפחיד אותך?

הפורקן יהיה פיהוקים

אם מתמקדים בצד הפיזי רק –הכאב עלול לחזור.

כבעלי ברית למבוגרים מומלץ ל:

להפגין שימחה ,הוקרה וליזום זמן איכות במחיצתם .

לאפשר להם לספר סיפורים מחייהם

להפגין בגלוי כמה רצויים ,חכמים וחשובים הם ודעתם.

לאפשר להם לבטא כאבים

להאיר על חוזקותיהם יכולות מיוחדות,עשייה , תכונות .

לעזור להם למצוא משמעות בסיפור חייהם

לואיזה נמיצוב-מבוסס על התאוריה של יעוץ הדדי ועוד מקורות ותובנות

 

עקרי התאוריה במפגש מס' 3 מיום 29.12.09

כיתה לשחרור מדיכוי גילאי

לואיזה נמיצוב

 

הקושי העיקרי בעבודה של שחרור מדיכוי גילאי היא מחד להבחין ולהודות בפגיעות שאנו חווים על רקע התנהגות פוגענית כלפינו בשל גילנו ומאידך להבחין במחשבות,דיבור ומעשים פוגעניים כלפי אחרים על רקע זה.

כל עוד לא נטפל בשני היבטים אלו של הפוגע/ת והנפגע/ת לא נצליח להשתחרר באמת.

מה שמאפיין הזדקנות היא בעצם התקבעות של דפוסים [התנהגויות אוטומטיות נוקשות] ללא ניסיון או תקווה להשתחרר מהם.ולפעול בכל מצב ו/או מפגש כפי שמתבקש.

 

*המדרש אומר שאסתר המלכה היתה בגיל 74 [ויש אומרים 80] כאשר פיתתה את החשוורוש....

 

עבודה כנגד דפוסי ההזדקנות שלנו עצמנו:

 

הביטוי לכך : העדר למידה חדשה ["מה עוד אפשר ללמד אותי,אני יכול/ה ללמד אחרים], העדר הקשבה [מה איתך ,ספר לי איך אצלך,מה דעתך את/ה]

העדר התלהבות [מה כ"כ מרגש אותך ב..זה עוד אחד...],העדר אהבה או צמצום האהבה למספר צר של אנשים [רק הילדים שלי ..הדגש הוא על שלי..]

ראיה צרה –התעניינות הישרדות צרה בלבד.

העדר תקווה [מה כבר יכול לקרות משמח.."הכל דה זלבה דרק"]

עקשנות, העדר תשומת לב כלפי אחרים והעולם, התרכזות רק ב אני ,אני,אני,

העולם מפחיד,התמרמרות,חשדנות,חוסר פרגון,העברת ביקורת אינסופית על הילדים,הקרובים ,החברים,חוסר שביעות רצון כרונית,מחלות,יאוש דיכאון.עקשנות.ויתור על חיי ארוס.

 

ביטוי פיזי בהבעת פנים מרירה ,ביציבה שחוחה או נוקשה

כיוונים לעבודה על מנת לסתור דפוסים אלו:

בחיים- לחייך בכל פעם שנזכרים בכך

לתרגל סוגים שונים של הליכה/יציבה או פיזיולוגיה של מצוינות

לתרגל לדבר על טובם של אחרים

להביע שביעות רצון-להודות

להביע התעניינות באחרים –ספר/י עלייך..

להרבות בהערכות

לא לרצות ל"נצח" שהזולת יודה בצדקתך.....

לתווך את הקולות השונים –שרוצים להיות זקן,למות ושרוצים להיות בריאים

ובסשנים

על מנת לפנות תשומת לב –לפרוק לפרוק לפרוק רצוי בכל יום

מה כואב-לקטר לתת תשומת לב לגוף ולמכאובים

לדבר על קינאה ,השוואה לאחרים-"גם אני רוצה"

מה פג תוקפו בחיי-ולא הבחנתי עד כה

עם מי איני רוצה להיות כי היא/הוא/הם זקנים?

מה מפחיד/מגעיל אותי בזיקנה?

מציאות מיטיבה –רשימות על מה יש לי להודות

דברים מפתיעים שקרו לי היום

אנשים שאני אוהבת

אנשים טובים ששמתי לב למעשיהם הטובים

מי אני בוחרת להיות בשבוע חודש הקרוב

לזכור ולדבר על מה טוב בגילי הנוכחי

לאסוף דוגמאות של אנשים מבוגרים החיים את החיים

במלואם.

במי אני מאוהב/ת אוהב/ת חושק/ת

לומר כן לחיים –ולבדוק מה עולה

להיות כמו רבי זושא " מעולם לא קרה לי משהו

רע"

לאמץ את המשפט של אבא של רודולף " אני מתפעל בכל פעם מחדש עד כמה החיים נפלאים" !!!!!!!!!!!!!!!!!!

עבודה הקשורה ליחסיי עם הורי ו/או מבוגרים אחרים

אנחנו נעים על סקאלה :מרגשות אהבה ,אדישות, גועל, התחשבנויות , תעוב ואלימות.

למה קשורים רגשות אלו?

לפחד שלנו ממפגש עם זקנה ומוות- מה בי רוצה למות –מה זה מלמד אותי

להתחשבנויות מהעבר

למודלים שאנו חשופים אליהם [ספרות,סרטים,משפחה]

לקצב החיים האינטנסיבי שאנו נתונים בו [אין זמן]

לכך שאין תגמול והערכה להקדשת זמן ומשאבים למבוגרים –זה כן לגיטימי

לילדים..הילדים במקום הראשון....

לרגשות אשם שלנו כלפי המבוגרים –אני לא מספיק..

 

שלב ראשון

לקיחת מחוייבות להיות בעלי ברית/תומכים להורינו למבוגרים בחיינו

כיוון: "איזה מזל שאני חיונית לחיו של מישהו-מעשיי עושים הבדל"

יחסים הם הדבר הכי חשוב בחיים

שלב שני

לקחת זמן בסשן- "אני אהיה לצידך תמיד ,בכל מצב,מה שלא יקרה ומה שלא תעשה אני איתך ולצידך"

ולפרוק מה שעולה

 

שלב שלישי

לבדוק בסשן מה רציונאלי [מה שתרצה ,כמה שתירצה...או פעם בשלושה חודשים זה מספיק..] להקדיש מבחינת צרכים,זמן משאבים ואפשרויות שלי.לקבל החלטה לא אשם ולשוב ולבדוק תקופתית.

 

שלב רביעי

לזכור מה שהמבוגר זקוק לו ,כמו כולנו...ביטחון [יציבות הקשר],אהבה [חום ,חיבה] והכרה [במי שהיה ,בידע ,ביכולת בתכונות בתרומה שלו במה למדנו ממנו,ביחודיות שלה.] להפיק חיים שכאלה,חוברת מתכונים...ספר הערכות..

*להתייחס לזמן יחד כאל "ספשל טיים"-זמן מוגבל שמיועד לאפשר לשני להנהיג-לקחת זמן לפני ואחרי.

 

*לדאוג לקבל ,ספיישל טיים" בעצמיj

 

וכל הזמן לסשן ולבדוק מה מתבקש נכון לעכשיו ,מה צריך מה אני מסוג/ת ומה נכון !!!!!!

 

סיכום נקודות מהתאורייה ממפגש רביעי של כיתת גיל מיום 12.1.2010

 

הנושא: לחיות מתוך ארוס...

 

ככל שעוברות השנים אנו מתקבעים על חיים "בראש" [קוגניטיביים] וחיים רגשיים . מה שפוחת והולך אלו חיי הארוס שלנו..מתן מקום לתחושות של החושים. [טעמים, מגע,ריחות ,חושות,תשומת לב לגוף]

אנו מבלבלים בין מין לארוס.

הכמיהה לארוס ולמין נמצאת תמיד במרכז אבל מוסתרת מאחורי:

עמלנות,כוחנות,אפיית עוגות/בישולים, נתינה ,קביעת יעדים ודהירה להגשמתם ,צדקנות יתר ,דתיות יתר ,אכילה ו...תיקון עולם.-כל מה שבמינון יתר...........

 

תשומת לב לתחושות מחייבת:

איטיות מהירות ותחושתיות סותרות זו את זו.

לא להיות "יעודיים" ומוכוונים החוצה כל הזמן. אלא הקדשת זמן להיות בפוקוס פנימה בתוכנו.

שאלות להרהור:

*אילו בגדים הכי נוחים לי,בכלל והיום באופן מיוחד?

*איזה נעלים מתאימות,נוחות מסייעות לי לחוש בריאה ,מסייעות ליציבה שלי?

*האם יש לי מספיק מגע,נשיקות,חיבוקים,מין

*בחברת אילו אנשים נעים לי?

האם הקדשתי זמן מיוחד להנות הנאה חושית מ:

טעם

ריח

מראה

מגע

 

*"הנכות המרכזית " כמבוגרים היא שתשומת הלב שלנו עוברת מהמציאות המיטיבה לכיוון המצוקה [צוברים אכזבות,מכאובים,תסכול,ייאוש]

העבודה שלנו היא לסתור את זה באמצעות:

חיוכים,

יציבה של אושר [עוד נתרגל במפגשים הבאים]

להתלהב ולבטא את ההתלהבות שלנו

להתרגל לדבר טובות על אנשים

לתכנן תוכניות לעתיד

לשים לב ולדבר על חסדים שזכינו להם [עוד נדבר על זה]

ללמוד נושאים חדשים

לספר ממי ומימה אני מרוצה בחיי. [אפשר לומר לאנשים ישירות ,אני כל כך מרוצה ממך..!]

לחיות חיים של ארוס [לחוש]

 

ולתרגל מנטרה [של סבא של רודולף] :

 

"אני נפעמ/ת מכך שהחיים כה נפלאים"

 

להביא לסשן ולפרוק על זה עד שנצליח לחוש את האמת במשפט זה.

 

מאחלת לכולנו חיים מלאי ארוס: לואיזה נמיצוב

 

*לקוח מרעיונותיו של רודולף חברנו היקר מגרמניה

כיתת גיל - שיעור מס' 5

מנחה אתי כהן - אסיסטנטית

מורה לואיזה נמיצוב

הנושא: מפגש עם עצמנו

המפגש נחלק לשניים:

חלק ראשון- מפגש שלי עם עצמי אל מול הראי

ביטוייה של המראה בתחומים שונים:

• המראה היא מראת הנפש והמתבונן במראה רואה דרך עיניו שלו את עצמו, במפגש אינטימי ואישי.

• בהשתקפות הפרט מהראי יש כח אדיר, בסיס המצמיח את יכולותינו להרגיש בעלי ערך,

הבסיס הראשוני של הכרה. אני משתקף- משמע אני קיים.

• סקירה פיזיולוגית של כברת הדרך שעשיתי (גיל, ניסיון, חוויה)

• למידה על חלקים משמעותיים וחשובים בעצמי

• מראה כמעוררת מודעות

• הכרה בנפרדות, רק לי יש עיניים כאלה, שיניים כאלה ועוד

עבודה של נועץ/יועץ מול מראה:

• שיקוף ככל האפשר בהתבוננות , בעזרתו האמפטית של היועץ

• עבודה דרך עיניים יעוצייות על המבנה מיטיבה עם היסודות

• לבקש מהנועץ לספר בהרחבה על איברים בפניו וגופו

• אם קשה לנועץ להתייחס לעצמו, לבקש ממנו להזמין אדם קרוב אליו, מעברו או מחייו היום, שיספר עליו דרך עיניו. תיאור דרך מישהו אחר, אינה מתאפשרת בדרך כלל והיא עדות חשובה.

• היועץ מחזק ומאיר את החלקים הטובים של הנועץ

• לשאול מי חי עמוק בתוך הראי, כך ניתן לפגוש חלקים שאולי חבויים ואינם מודעים של הנועץ עם עצמו, להעמיק היכרות, הכלה.

 

חלק שני- מפגש של הנועץ עם קבוצה – מירורינג בקבוצה מקבל בולטות בניגוד לחוויה האינדיבידואלית

ביטוייה של המראה מול אחר, בתחומים שונים:

• התעוררות של רגשות (פורקן למבוכה, בושה, עצב, שמחה) שמקורה בזוגות עיניים שונות המסתכלות על הנועץ

• מבט המאדיר את ההשתקפות אל מול...

• להראות לאחרים, חוויה המחצינה את אשר בפנים ומפנימה את אשר בחוץ

• עמידה מול קבוצה מעוררת מודעות, זו חוויה מתקנת לקשיים

• לאפשר למשתתפים להתבונן פנימה באמצעות פרשנויות רגשיות אמיתיות, אך טבעי הדבר שהקבוצה תרצה לאמוד את הנועץ באופן אוהד ונעים עד שלא ניתן לראות חומרים אחרים החיוניים לגדילתו של הנועץ (גם של כל אחד מהקבוצה) , לעיתים בגלל שלא נעים נזהרים.

על היועץ להחזיק את המראה ולאפשר שיתוף לא מטושטש, מירורינג קבוצתי שלא יקטין

ויצמצם אלא יכבד ויחזק.

עבודה של נועץ בתמיכת יועץ מול קבוצה:

• הצורך של הנועץ להישאר כמוס במידה מסוימת – לכן הליווי היעוצי צריך להיות עדין ונעים

• קבוצה מעצימה ומאירה חלקים טובים בנועץ, מדגישה את החיבור שלו לקבוצה, יכולה לקרב בין ההנחות שלו לגבי עצמו לבין המציאות - הסיכוי לעיבוד וגדילה גדול יותר ממקום דו כיווני.

• יחודייות ונפרדות של הנועץ לעומת הקבוצה

• ההשפעה שלי על התמונה שיש לקבוצה עלי

• להעיז לאפשר לקבוצה להכיר אותי יותר, כך ניתן לפגוש חלקים חבויים ולא מודעים ולהעשיר את המודעות העצמית, שלי כלפי עצמי ושל הקבוצה כלפי

• שני הצדדים יוצאים נשכרים, ראיית האחר הופכת למחויבות ולדיאלוג, גילוי והשתייכות

• חיבור של היכולת לראות עם היכולת להיראות, הפרספקטיבה משנה.

בסיכומו של דבר אפשר לראות במראה ככזו המעצימה את האהבה שבכל אחד מאתנו.

באהבה אתי כהן

סיכום מפגש שישי כיתת גיל 9.2.2010

חשוב לשים לב באיזה נושאים קשה לנו עם מבוגרים:מראה,חוסר אונים שלהם, חוסר תשומת לב ,תלות..שעמום.

משני היבטים:מחד כזקן/נה לעתיד על מה לפרוק לעבוד [למשל להקפיד ולפרוק באופן קבוע על מנת שתהיה לי תשומת לב פנויה לאחרים,לתרגל מתן הערכות והתמקדות באחר...]

ומאידך על מנת להתעקש ולא לוותר על קירבה עם אותו/ה זקן/ה למרות הכל [כמובן לפרוק עם יועצים] כיוון זה של להתעקש לכלול את כולם –כולל זקנים

ולראות בכולם בעלי ערך ,יאפשר לי להעריך את עצמי לעתיד גם כזקן /ה למרות מגבלותיי.

זה מחייב אותנו לפעול כנגד דפוסים קולקטיביים של יהודים:

1.להגדיר עצמנו באמצעות הגדרת האחר [אנחנו לעומת הם ..שבדרך כלל שווים פחות]

2.קושי עם חלשים,מאותגרים פיזית,זקנים-כל מי ש"עלול להקטין את סיכויי הישרדותנו בזמן מנוסה מפוגרום." הכיוון הוא :עד שאחרון האנשים [והקבוצות ] לא יחיה חיים טובים של כבוד ואהבה אף פעם לא נצליח אני ומשפחתי לחיות ממש בבטחה,חיים טובים."

כיוון מצוין לומר לעצמנו ובסשן [במיוחד לאשכנזים] *כפי שחברתי עדנוש מרבה להזכיר לי כשאני לחוצה.

השואה הסתיימה!!!!!!!

3.זה מחייב אותנו לפעול כנגד מיתוס העצמאות. האמת היא : אף אחד מאיתנו אינו עצמאי לגמרי וטוב שכך ,אנו קשורים זה לזו.

ב.

על מנת לחיות טוב גם כאדם זקן אנו חייבים להיות מסוגלים להחזיק בתקווה

וזו תתקיים רק בתנאי שנהיה מחוברים לאחרים.

להיות מחוברים זה אומר= להראות עצמנו במלואנו,את המאבקים איתם אנו מתמודדים,את הכמיהה שלנו לקשר [האם את הנפש התאומה שלי?- בסשן],

את העצב שלנו, את ההצלחות שלנו,את התקוות שלנו,

זה מחייב אותנו לקיים קשר עין עם הזולת, לא לברוח לעשייה ,לא לברוח לנאומים ,לא לברוח לרשמיות,להעמדת פנים,,לדרמה ואפילו לא להימלט ל"תיקון עולם".ולעבודה.

ג.

הצעתי למחשבות לקראת סיפור חיים-ניתן לספר באופן ספונטני או לפי הנקודות הבאות:

מי אני?

היכן גדלתי?

מה חוט השני העובר בחיי ?

עם איזה דפוסים אני מתמודדת? מה המאבק המרכזי בחיי?

היכן אני חופשי/ה ,היכן אני כבול/ה?

מה אני מנסה לברר לעצמי בתקופה זו?

כיוונים המיועדים לאפשר לנו להחזיק במציאות המיטיבה [שימחה]:

-סקירת זיכרונות של מצבים בהם חשנו שאנו שמחים להיות בחיים

-"אני מופתע/ת בכל יום מחדש כמה נפלא להיות בחיים"

-"ישנן/ם נשים /גברים השמחים מעצם היותם בחיים".

*סיפור חיים בפעם הבאה יהיה של עדנה. 

חיבוק לכולכם יפיפיים/יות אהובות/ים –עד לפעם הבאה

לואיזה נמיצוב

 

סיכום מפגש מס '7 כיתת גיל 23.2.2010

 

מה הן השאלות שאנו הולכים איתן בחיינו:

כיצד מתמודדים עם הפחד ממות בן זוג ובכלל הפחד ממות, כיצד למות בקלות מבחירה –פשוט לעבור מימד ללא כאב , כיצד לשמור על גוף מתפקד ,כיצד מתמודדים עם שינויים במראה [פחות אטרקטיביות] , כיצד מתמודדים או שומרים על תפקוד קוגניטיבי גבוה??????????????????

*חשוב לחיות עם השאלות ולקחת אותן לסשן על מנת לפרוק את הרגשות הדבוקים אליהן ..ואז לחפש מידע.

האופן בו אנו מזדקנים ,מתמודדים עם הגיל הוא המסר או ההשראה שלנו לילדינו ולצעירים בכלל בכל הנוגע לזקנה ,להזדקנות וליחס כלפי זקנים.

חיינו הם המורשת שאנו מותירים אחרינו ,האם אנו מותירים מורשת של יאוש פחד ,חוסר אונים ומרירות או שמה של תקווה וחיים אותם ראוי לחיות .

אותו הדבר לדרך בה אנו מתמודדים עם כאב,אובדן,מגבלות ...ואף המוות.

אנו מלמדים את ילדינו באמצעות החיים שאנו חיים והאופן בו אנו מתים!

*מומלץ לפרוק בסשן על מה עומד בדרכי לחיות ולהזדקן בהתאם למה שאני רוצה להנחיל לילדיי [לדור הצעיר].

בסבב בכיתה בררנו מה אנו רוצים להנחיל לדור הבא להלן המשאלות שעלו:

שבכל גיל אפשר וצריך ללמוד, שאפשר להשתטות , שיש סקס טוב ויחסים בכל גיל ,שאפשר לחיות חיים מלאים..שאפשר בכל גיל לפעול לתיקון עולם..

ומה אם היה מוקם בית אבות בו הולכים לגור על מנת להתפתח ,להגיע לרמות מודעות גבוהות יותר ,לפרוק ריגשית,להתנסות עוד ועוד....שעורי הבית :

לחשוב ולכתוב אלינו במייל [לאתי כהן היקרה והיפה] למה הייתם מיחלים

"בבית האבות האידאלי"?????

מזל טוב לשירין ליומהולדת ! שירין סיפרה על ראיון עם אישה מבוגרת שטענה ש: "ככל שהגיל עולה, האורגזמה משתפרת"!!

נאחל לה ולנו שזה יחול גם עלינו.

לואיזה נמיצוב

 

ארגון דרור לשחרור האדם

"התנועה פנימה" במחצית השנייה של החיים –מפגש מס' 8 כיתת גיל

ארגון דרור לשחרור האדם

במחצית הראשונה של החיים אנו נמצאים "בתנועה כלפי חוץ ,לכבוש,להשיג,

להיות בעלים של, לאגור , רכוש, תארים ,ילדים , חברים ,אהבות, חוויות,

תפקיד מקצועי, סטטוס, זוגיות ,תשומת לב,כושר ,גוף מושך ,סקס

נצחונות...............מושקעים בתחרות על תשומת לב והכרה ונשאבים לטעות שהכל ישאר לנצח ,שמשהו מכל מה שהשגנו הוא באמת שלנו והזהות שלנו היא של מה שהישגנו עד כה.

החל מהמחצית השנייה מתחילים לחוות השלה של זהויות :

הילדים גדלים ועוזבים –מה זה אומר עלי כהורה?

הורים ,משפחה,חברים חלקם מתים ,חלקם מתחלפים...-היכן הביטחון?

בני זוג ,לפעמים נפרדים ,נפטרים מן העולם.

מצב כלכלי משתנה

הגוף עובר שינויים –יכולים פחות

..................................מי אני אם כך? מה יש לי?

עולות שאלות מפחידות [שאלות של "בור שחור"] היות והן נוגעות במקום הכי עמוק של מצוקת הבדידות.

כיוונים לעבודה:

הקצנת המצוקה-באמת באמת אין לי כלום, להיפרד מכל מי שיקר לי[בסשן],לשאול מי אני ? מה יש לי?מה שייך לי? להתאבל על מה שלא ישוב להיות כשהיה.

כיוון של סתירה[שלב ב' ]-למרות שלא קיבלתי בעבר,שלא היה לי,שאין לי,שלא יהיה לי יותר... עדיין אני שמחה בחיים :כי חוויתי...אהבתי...אהבו אותי...גידלתי..למדתי...בניתי...הבנתי...חוויתי חסדים....ולפרט מה

-"גם אם לא יהיה לי...עדיין אמצא בתוכי את היכולת ל..שמוח..לאהוב..לפרגן"

ובחיים :להתאמן על הבחירה בצמצום העצמי [התאיינות] כמו:

-לא תמיד לדבר ולהביע את דעתי בפומבי

-לא להתגונן או להתקיף כשמבקרים אותי

-לא להשיב על הלבנת פנים

-לותר על אסטרטגיות למשיכת תשומת לב [דרמות,פיתוי,כוחנות,קורבנות,נתינה..]-ולקחת את זה לסשן לפרוק מה זה מעלה איזה רגשות.

*פשוט לבחור ולהתאמן גם בסוג כזה של התנהגות [של צמצום] 

*להחזיק בשתי עמדות פרדוכסאליות בעת ובעונה אחת:

"לא אמות ,לא אזדקן ולא אאיט את הקצב ואהנה יותר מהתמיד"

שזה אומר להמשיך לחוות,ללמוד,להתנסות וכו' –מבלי להישאב לכך

ומאידך למקד יותר תשומת לב פנימה- השקטת הנפש, שימת לב פנימה,נשימות,וצeמצום האגו [כפי שפורט לעיל]

לשאלה מה יכלול בית אבות רוחני להלן התשובות שהעלו המשתתפים/ות:

הצוות יעבור הכשרה של יועצים ,יהיה חדר סשנים שכל אחד יוכל להיכנס ולסשן בכל עת, תהיה קבוצת הרפתקאות , החברים ימשיכו לגור בבתים נפרדים בטבע וימשיכו לעבוד במה שהם טובים בו ויתרמו לקהילה, בכל שעה עגולה תהיה כריזה "זמן לחיבוקים" , כל אחד יספר את סיפור חיו ויפורסם כך שהחברים ידעו זה את סיפורו של השני.יהיה מקום כה מושך שהילדים והנכדים יוכלו לבוא לבקר ולא ירצו לעזוב.יהיו הרבה חוגים ללימוד ולתרגול רוחני .

לואיזה נמיצוב

כיתת גיל מפגש מספר 10

 

כיצד להיות מבוגרים שהינם בעלי ברית לצעירים [כאלו שאינם מדכאים ולא מדכא להיות בחברתם]:

 

1.לזכור שכל אחד "הוא התקוה של עצמו" ילדים אינם אמורים להחזיק את תקוות הוריהם – אין זה מ"תפקידם" "לעשות נחת להורים" הם אינם אמורים להגשים משאלות שההורים לא הגשימו בעצמם.

 

להשתדל להגשים את חלומותינו ולחיות חיים מלאים שאינם תלויים בילדים.

 

2.להיות שבעי רצון מהם ולהביע את זה בשפת גוף,במילים ובמחוות.

 

3. לפרוק באופן קבוע [בסשנים] רגשות שליליים שעולים ביחס לילדים [אכזבות, כעס,יאוש,בושה,חוסר אונים] לעבוד על ילדות מוקדמת בה הורינו היו מאוכזבים [כועסים..] מאיתנו ,לפרוק ולחזור להיות שבעי רצון מהילדים.

 

4.לזכור להיות בעלי ברית לילדים:

- להקשיב להם [ללא עצות,ביקורת,אכזבות]

-לתמוך במנהיגות שלהם על חייהם [גם אם זה נראה לנו שזור בטעויות]

-לחשוב עליהם מחשבות טובות:שהם טובים ,יפים, חכמים, ראויים, פוטנטיים,

ראויים, חפים מאשמה..

-לתת להם הערכות באופן תקופתי [על מאמציהם,על הצלחותיהם,על עמידותם בקשיי החיים,על נכונותם להתמודד,על אותנטיות......לומר להם כמה אנו גאים בהם]]

-לבלות איתם "זמן מיוחד" –ובו הם מנהיגים, בוחרים את זמן ואופן הבילוי

-להיות שבעי רצון מהם.

 

5.להדגים באופן חיינו כמה טוב לחיות,כמה מסעיר,מעניין,שווה לחיות.

בד בבד עם אותנטיות לגבי הקשיים ושיברון הלב אותם אנו חווים בחיים.

 

6.להדגים כיצד ניתן להתבגר,להזדקן עם משמעות ,שימחה והתלהבות-אנו ממשיכים ללמד באורח חיינו את ילדינו- מה אפשרי.

אותו דבר במוות.

 

7.לתת לילדים רק מהמקום של השפע שבתוכנו [לא מהמקום הקורבני].לבדוק בכל פעם שמופנית אלינו בקשה מהם עד כמה אנו,מוכנים,רוצים ויכולים להיענות לא להיענות באופן אוטומטי.

 

8.להדגים את ההתלהבות שלנו לבלות בחברת אנשים מבוגרים וצעירים גם יחד.

 

9. לא לפעול ביחס אליהם מתוך פחד "לאבד אותם" או באופן נואש.

 

10. לא "לצרוך אותם" על מנת למלא צרכים קפואים שלנו [במגע,בהכרה,בביטחון] לבדוק מה מתאים לצד השני.

 

11.להדגים תשומת לב פנויה [על ידי זה שנפרוק בסשנים ונשחרר תשומת לב]

 

12.לחיות חיים מלאים כך שנושאי השיחה יכללו גם הווה ,גם עבר וגם עתיד ולא יהיו מחזור של העבר.

 

לואיזה נמיצוב

חזרה