כיתת גברים: מפגש 6

בסיס

גברים מתים בגיל צעיר יותר מנשים. זה יכול להיות חלק מהגנים שלנו, אולי הכרח טבע – אבל אין להתכחש לכך שגברים עובדים קשה יותר ודואגים פחות לרווחתם. זה מתבטא גם בשיעור התאבדויות גבוה יותר.

על עבודה דיברנו בפעם הקודמת.

הרווחה מתחברת ליכולת לעצור את המירוץ, לעצום עיניים ולהרגע. זו היכולת לשאול את עצמנו מה חסר לנו בחיים וכיצד נוכל למלא את המחסור הזה. זו היכולת להרגיש את הגוף שלנו לא רק כשהוא כואב מאד או חולה.

צריך כל הזמן לדאוג לרווחה – זה לא רק משהו שפעם בכמה זמן נזכרים בו.

כגבר מצופה שאשא את עול המשפחה: הכלכלי, ההישרדותי. הישרדות עבור אחד לא תמיד קלה, עבור משפחה – זה כבר לפעמים יותר מדי.

לא סתם בחיי משפחה ישנם גברים ש"נשבר להם", שמרגישים שהם לא יכולים יותר. אז במקרה הטוב הם פונים לבגידה, ובמקרה הרע – להרס עצמי.

 

מכשולים

בשביל לטפח את הבריאות שלך, אתה צריך להתמודד עם מכשולים שמתבטאים כשני קולות:

קול הדפוס הגברי המופנם: לא צריך עזרה. לא צריך שיטפלו בי. אני גבר! מסתדר לבד ומרגיש מצויין!

מתקשר לצורך להיות חזק תמיד. גם בשביל להתחרות בגברים אחרים וגם בשביל להחשב גברי מול בת הזוג.

כיוון: בעבודה מול גבר, להיות חלש. לבקש ממנו עזרה. “אני חלש, אני צריך שתעזור לי". או: “אני מפחד, תגן עלי".

הקול החיצוני: לרוב קולה של האשה. נשים שהפנימו דיכוי גברי מצפות שהגבר יטפל בהן. שיביא כסף, שיעזור לה להרגיש טוב עם עצמה, שיצחיק וכו'.

כיוון: לפנות אל האשה בסשן ולומר "לא, אני לא מוכן למלא את הצרכים שלך".

אפשר להוציא כעס (אם הוא לא יוצא כבר בקשר), אבל יכול להיות טוב לכוון למקום של אשמה (אני לא מספיק טוב בשביל אשתי).

אחרי פורקן יכול להיות שיתברר שהקול של האשה הוא השלכה ולא אמיתי. ויכול להיות שהוא כן.

מכשול סדר העדיפויות: הקושי הוא בהכרה בכך שהבריאות והרווחה שלך חשובה. בסדר העדיפויות לפעמים הם לא נמצאים במקומות הראשונים. טובת האשה, הילדים או בכלל אנשים אחרים יכולה לעקוף את הרווחה האישית.

כיוון: לספר כיצד אני הולך לדאוג לרווחה שלי. לספר מה אני צריך ומה אני רוצה. לקחת מחוייבות לפחות לנושא אחד.

הצבא: בצבא מלמדים אותנו שאנחנו ניתנים לויתור, expendable. אחרי שלמדנו את זה, קל לנו להתייחס לגוף שלנו כחסר חשיבות.

חזרה