כיתת גברים: מפגש 2

בסיס

מעולם לא היה צורך אמיתי במלחמה. למאבק חמוש אין שום תרומה לאנושות. אין מלחמה טובה.

מלחמה היא פעילות בלתי רציונלית. אם אנחנו רציונלים אנחנו צריכים להתנגד למלחמה. דיכוי גברים מחזיק את הצבא והצבא מטפח את הדיכוי. הם קשורים אחד בשני.

ביטול מוחלט של מיליטריזם הוא ממהותה של רציונליות.

סממני הדיכוי הגברי שמופיעים בצבא:

• הגבר הוא זניח.

• הפיכת גבר למכונת הריגה. ביטול האנושיות.

• גבריות = קרביות. עליך להרוג כדי להיות גבר.

 

הדיכוי

להיות גבר משמעותו להרוג ולהיהרג. לשם כך מגדלים אותנו. התהליך הזה פוגע בצלם האנוש. אנחנו זניחים. "נשים זקנים וטף קודם, אח"כ הגברים". אדם זניח.

אין שום דבר אצילי או יפה במלחמה – גם אם מנסים לגרום לנו להאמין בכך. סיפורי תהילה, האדרת המתים – כשהמציאות היא שחייהם של גברים אלה נשדדו מהם, ולרוב הם מתו בייסורים ובנסיבות מחרידות.

יש השפעה פסיכולוגית אדירה להכנה למלחמה, הרג של בני אדם אחרים, פציעה, אובדן חברים ופגיעות רבות אחרות. כשהחיילים חוזרים מהחזית המדינה לא יודעת להתמודד עם הכאב שלהם ומעדיפה להתמקד בסיפורי גבורה. לכן אין להם מקום לפורקן. לא מלמדים אותם גם איך לא להיות מכונות הרג. זה גורם להתאבדויות, התמכרויות, פירוק יחסים, אלימות וכו'.

 

אבל צריך צבא, לא?

המרכיב ההגנתי של הצבא יכול להתמלא על-ידי פעולות לא אלימות של אזרחים. דוגמא: כשצרפת פלשה לחבל הרוהר הממשלה הגרמנית הורתה לתושבים הגרמנים לא לשתף פעולה. אחרי כמה חודשים הצרפתים נסוגו כיוון שכל התשתיות שם קרסו והיה חסר טעם להחזיק את השטח. דוגמאות נוספות: מהטמה גנדי, ועוד (http://en.wikipedia.org/wiki/Passive_resistance).

"הערבים יחסלו אותנו אם לא יהיה צבא!" אם לא שמנו לב יש לנו מדינה אמיתית, רצינית, עם נוכחות ומשקל. הדיכוי היהודי הוא לחוש נרדף תמיד. צריך לפרוק על זה לפני שאנחנו מזהים אם אנחנו בסכנה אמיתית.

מלחמות שחרור דורשות צבא – כייון ששם יש להצית אותן ע"י התנגדות לצבא אחר. אבל בטווח הארוך גם המטרות שלהן לא יושגו גם בכח הזרוע. יש צורך בשיחות ובניית יסוד לשלום.

 

הצבא בישראל

בישראל המצב מוקצן יותר. אנחנו חברה צבאית. אחוז גדול מהאזרחים שירתו בעבר בקרבי ונשארו עם הידע והחותמת הרגשית של השירות.

בגלל שאנחנו חברה צבאית, יש דיכוי נוסף – דיכוי הג'ובניק. "אני לא מספיק גבר כי לא הייתי בקרבי". חברה מעמדית שבה יוצאי הקרבי שווים יותר (גבריים יותר) מאלה שלא היו בקרבי.

יש זהות בין מושג הקרביות למושג הגבריות. "קרבי זה הכי, אחי".

 

נושאים נוספים שעלו בכיתה:

• התנגדות לכל נושא ה"צריך צבא / לא צריך צבא" – את מי זה מעניין? אז אולי במישור אישי זה פחות מעניין אותי, אבל כחלק מהגישה של ייעוץ הדדי כמשנה עולם יש משמעות לשאלה. שנוכל לענות עליה עבור הילדים שלנו, המשפחה, החברים.

• הפתרון הצבאי הוא אוטומט שנובע מהבטן. הוא מקושר לאינסטינקטים חייתיים שטבועים בנו. זו הבחירה המהירה והברורה.

• כיצד בני 18-20 מגיעים בקלות למצב של איבוד המחשבה העצמית? מה התהליכים שפועלים על אדם שיהיה מוכן להרוג ולהיהרג? אלה שאלות פתוחות שחשובות להבנת הדיכוי.

• בצבא בישראל יש גם דברים חיוביים: כור היתוך, לימוד מנהיגות, אחריות. השאלה הנשארת – האם אפשר להשיג אותם בלי להשיג את כל עסקת החבילה (הדיכוי הבילט-אין).

 

כיוונים:

יועצת אשה לנועץ גבר: "אני לא מוותרת עליך. החיים שלך חשובים לי ואני לא מוותרת עליהם".

היועץ הוא דמות אוייב (פלשתיני) – כמה כיוונים אפשריים: 1. שנאה/כעס (הטחת נאצות, טלטול). 2. "אתה מוכן להיות חבר שלי? תהיה בבקשה חבר שלי.".

למי שיש לו חוויות קשות מהצבא – לתת פשוט לדבר. לא להפריע. לא צריך שום כיוון חוץ מ"אני מצטער" ו"לא מגיע לך לחוות כאלה דברים".

חזרה