הגשה, פשטות מרצון
Simple living
ובעברית פשטות מרצון או חיים פשוטים.
בעידן שבו הצרכנות הפכה לערך עליון והצלחתו של אדם
והישגיו נמדדים בשווי נכסיו, ישנם אנשים שבחרו לחיות אחרת :
להפנות גב לבהלת הזהב ולחיות את הרגע , בפשטות , עד כמה שניתן . כל מה שנדרש לחיים בסיסיים בלבד .
רק מה שבאמת חשוב ועדיף יד שנייה .
זה נשמע כמו חסכנות איומה , במקרה הטוב או פשוט קמצנות , במקרה הרע ואולי רק עוני שנכפה ,
אבל מאחורי הסגפנות הזאת עומדת אידיאולוגיה שלמה .
מי חי טוב יותר ?
תלוי את מי נשאל ..
ישנה מעשייה אחת שכולם אוהבים לספר, על איש עסקים שפגש בדייג ושאל אותו כמה דגים ביום הוא מצליח לתפוס ? הדייג השיב : בדיוק כמה שאני צריך . איש העסקים אמר לו שחבל שהוא לא קונה סירה. כך יוכל לדוג יותר דגים, להרוויח כסף ולרכוש עוד רשתות וציוד ולאט לאט גם עוד סירה ולהעסיק עובד , אולי אפילו שניים ובבוא היום גם לפתוח חנות וכשהיא תגדל מספיק, למכור אותה . ומה יצא לי מזה בסוף ? השתומם הדייג . תהיה עשיר . ואז ? תוכל להפסיק לעבוד ותצא לדוג דגים בנחת .
אבל זה בדיוק מה שאני עושה עכשיו , אמר הדייג והלך לנוח .
אבא שלי אומר שבשביל דגים קטנים מספיקה גם חכה קטנה
כולנו מקנאים בדייג הפשוט ויחד עם זאת מאמצים את "תורתו" של איש העסקים : רוצים לגדול להתרחב ולהרוויח . יותר.
בדיוק מה שאנחנו צריכים, נשמע לנו די מעט . אנחנו רוצים גם עודף.
הדס טל , בת 49 , מומחית בהתפתחות אישית ובפסיכולוגיה אלטרנטיבית, מאמנת אישית ומנחת סדנאות להורות מיטיבה,
אם חד הורית לילי {4.5} מהיישוב רקפת שבגוש משגב , בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ופילוסופיה , אוניברסיטת חיפה ותעודת הוראה באומנות וטכנולוגיה,
חושבת שזה אבסורד שאנשים עובדים ימים כלילות בכדי לממן חופשה באקופולקו, כדי שיוכלו לשבת שם על שפת הים "הים נגיש ובחינם . למה שלא יחזרו שעתיים לפני מהעבודה וילכו לעשות טיול קטן ? "
"אין מחיר לחופש , לא יקנו אותי חינם , לא יקנו אותי בכסף , אין שום כוח בעולם" { בנזין }
הדס : מגיל 20 הבנתי שעולם העבודה, כפי שהוא, לא מתאים לי. .
התובנה עלתה בי בגיל צעיר אבל מה שראיתי כאפשרויות , שפתוחות בפניי אז, היה מאוד מצומצם. ממה אפשר להתפרנס ואיך לנהל את החיים . הבנתי בצורה מאוד פשטנית את הדברים
היום אני מבינה שערך מאוד מרכזי בחיים שלי זה חופש . אנשים עבדים לעגל הזהב . כל כך צריכים וצריכים . אין להם זמן לעשות משהו בשביל עצמם , להיות עם עצמם . עם הילדים שלהם . רב האנשים לא יכולים להיות 24 שעות עם הילד שלהם לבד .
בחרתי בחיים פשוטים כי האלטרנטיבה נראתה פחות טובה .
לא רוצה לבזבז, במשרה מלאה, את כל החיים שלי. אני לא רוצה להשתעבד . אני מסתדרת מצוין כמו שזה .
לא הייתי בורגנית וחזרתי לחיים פשוטים. כך תמיד חייתי ולא מכירה משהו אחר . אם הייתי מגיעה ממעמד אחר , אם הוריי היו מאוד עשירים ונותנים לי הכול בקלות אולי לא הייתה מתפתחת בי התודעה של חיים פשוטים.
הדס מאמינה ב"לא להתאמץ , כפי יכולתך " ורואה את עצמה בהתאמה, כאישה הכי עצלה בעולם ויחד עם זאת גם הכי חרוצה .
אני פוגשת אותה בביתה הצנוע והיפיפה {46 מטר של טעם טוב וניצול מרבי וחכם של מקום } אני מורידה נעליים , אלו הם חוקי הבית. בחוץ סופה {החורף הבליח במפתיע לכמה שעות } אבל בפנים חמים. איפה שאני לא בוחרת לשבת , נוח לי . אין כמעט רהיטים . הדס עיצבה כמעט בלי כלום, חלל אינטימי ומסביר פנים . כל מה שאני רואה, מעשה ידיה , ממנורת הלילה שאהיל סרוג מצל עליה ועד הפלסטלינה הצבעונית שבישלה . בכל הבית פרושים שטיחים , מחצלות וכריות ובכל זאת אין תחושת שאנטי הזוי ומרחיק . להפך , הכול מאוד פרקטי ונעים למשתמש.
כל האצטבאות עץ מסביב מלאות בתבלינים ובדברים טעימים שהדס מגדלת או מייבשת בעצמה .
אין שולחן בבית . כשאין גשם הם יוצאים לחצר , פורשים שמיכה ועושים פיקניק . ילי { מקור השם בקבלה ופירושו השבת ניצוצות אבודים של אור } בנה היחידי , העסיק את עצמו והיה לידינו ואיתנו לאורך כל השיחה , נבון , חייכן ופתוח , גם אל "הזרה" שהתנחלה אצלו בבית לכמה שעות . הדס מגדלת אותו בחינוך ביתי .
הילד איתה , תמיד, בכל מקום .
זה נשמע טוטאלי בהתחשב בזה שהחלטת ללדת לראשונה רק בגיל 44 .
הדס : " עד יהלי לא רציתי ילדים, אפילו שהייתי נשואה פעמיים ויכולתי . הייתי עסוקה בעצמי וידעתי שזה יהיה קשה ומחייב מדיי
החלטתי להיות אמא כשהבנתי שאני לא רוצה את כל הזמן לעצמי .
קבלתי מספיק ואני מסוגלת לתת . דברים הם איך שהם צריכים
להיות ויש להם את הזמן שלהם, אני מאמינה .
3 שנים אחרי שיהלי נולד הרגשתי עדיין כמו אחרי לידה . קושי שאי אפשר לדמיין . הייתי תשושה פיזית ורגשית אבל הבחירה שלי להתמודד ולא לשלוח את הילד למעון בגיל 3 חודשים נבעה מזה שהאמנתי שככה נכון . לא הייתה שאלה מבחינתי.
מהם הכללים כשמחליטים לחיות פשוט ?
בבסיס זה כמו עם כל דבר שאתה עושה כשאתה מקדיש מחשבה
למה מתאים לך . מה שנכון לך . אין חוקים . ויש דרגות וכל אחד צריך למצוא איפה הוא על גרף המידה ואיפה הקו האדום שלו . אצלי
הוא נעצר במכונת כביסה וטיטולים. לכבס ביד זו טרחה גדולה מדי ולא שווה לי את האנרגיה . זה לא פשטות שאני אכבס ביד. הקו משתנה מאחד לאחד וגם אנשים משתנים עם השנים .
באיזה אופן הפשטות מרצון באה לידי ביטוי בחייך ?
הדס : קודם כל , בלחשוב על הפלנטה , לא רק בקטן , כאילו אין
מחר , כאילו אין אלוהים , לא לנצל את הפלנטה עד תום בלי לחשוב .
לא לעשות דברים באוטומט .
אני משתדלת לא לבזבז מים . לתחזק קומפוסט ביתי בחצר { תהליך פירוק ביולוגי של אשפה בסביבה אורגנית }
אין מחשב , טלוויזיה , פלאפון , מייבש , מיקרוגל ..
מחזור , מיעוט זבל ,
אוכל ביתי עם דגש על מזון חי אבל לא רק .
לא גורמה , אוכל פשוט וטעים .
חינוך ביתי . מנביטה קטניות .
קוטפת עשבים בשדה ומכינה מהם רסק ירוק , חלב שומשום ואגוזים
מנסה לא להשתמש במכונית כשאפשר ואם כן, אז בקטנה
וישנה ורק באזור .
גם יד שנייה משתדלת לא לקנות, בשביל זה יש שוק החלפות . מי שמחפש מוצא אחד כזה ליד ביתו .
קונה אוכל בקואופרטיב אורגני , אוכל טוב מצד אחד וגם שיכולה להרשות לעצמי .
החלטות עקרוניות : לאכול בריא . הולכת על משהו קיצוני ואז מוצאת את שביל הזהב שלי . לא נישואים קתולים . משנים כשכבר לא מתאים . מתפתחים
מדיי פעם בזמן השיחה, הילד ביקש לאכול וקיבל אצה {כן , הקליפה של הסושי ..} אותה אכל בחשק רב , טעם מאוד מתקדם לילד ב גילו יש לומר , שקדים , דבש , נבטים , אגוזים , עגבניות . כוסמת קלויה וסלט שומר . בננה מיובשת הוגשה על תקן עוגייה .
אתם נראים כמו פרסומת טובה לחיים הטובים ולעידוד הילודה המוגבלת
אני חושבת שאני באמת מאושרת . אנחנו מסתכלים על האושר כמו היי אבל אני רואה אותו כשלמות . לא השלמה עם מה שקרה . אלה השלמה עם בחירה . אני מעדיפה לא לעבוד ושיהיה לי פחות . אני
מעדיפה לצרוך פחות בלי קשר לכמה יש . אני חייה כיום ב צורה הרבה יותר שפויה מרוב האנשים .
מגיל 33 התחלתי לחגוג לעצמי ימי הולדת . מבקשת שלא יביאו לי שום מתנה פיזית , אחת כזו שתופסת מקום בחלל או בזמן .
כמה יפה שהיא לא תהיה , המתנה, זה יהיה עוד משהו שאני אצטרך לדאוג או לטפל בו .
איך נראה סדר יומכם וכיצד מתקיים החינוך הביתי בפועל ?
אין סדר יום : חיים מרגע לרגע
בלי שיעורים מובנים. החיים מזמנים הרבה נושאי לימוד . דברים מסקרנים את יהלי והוא שואל ואני קשובה ונענית לבקשות שלו .
כל דבר יכול לעורר למידה. אנשים מטבעם רוצים ללמוד . ילד שאין לו בעיה אורגנית ונמצא בסביבה מפרה ,ללא הפרעה של ביה"ס, ילמד יופי כל מה שהוא צריך ואם ירצה ללמוד באוניברסיטה יוכל להשלים
בגרויות מאוחר יותר כמו שעושים גם הרבה ילדים שכן היו במסגרות מסודרות ולא צלחו אותן . חוץ מקרוא וכתוב וחשיבה מתמטית בסיסית שום דבר לא חייבים ממש ללמוד . זו לא תקופה שאפשר להישאר בה אנאלפבית . עם כל הספרים והגירויים מסביב , צריך מאוד להתאמץ כדי להישאר בור . אני הייתי צריכה לעבור כמה שנים של השתחררות מהטראומה של האוניברסיטה כדי להבין שאני יצור שאוהב ללמוד , רק לא רוצה שיכתיבו לי מה ללמוד, שיבחנו אותי על זה ושיתעללו בי על הדרך .
ובכל זאת , יש רגעי משבר ?
הדס : עם כל הפשטות יש בי משהו שמסבך דברים בכל הנוגע לפנאטיות שלי לקיימות {פרמקלצ'ר, תרבות מקיימת }
לדוגמה : אני כבר לא משתמשת בשקיות פלסטיק אבל לפעמים
מביאים לי והלב לא נותן לי לזרוק וזה עומד לי בבית ומטריד אותי ומכביד לי על החיים . השקיות האלה לא יצילו את היקום ובכל זאת , אני מתעסקת בזה לפעמים לא מעט .
על מה היה לך קשה לוותר, למרות שהאמנת שזה לא הולך יד ביד עם השיטה וויתרת בכל זאת ?
אהבתי לעשן אבל לא אהבתי את התוצאות .
די ברור הנזק שהן עושות . הרגשתי שזה משפיע עלי ולא עושה לי טוב על הנשימה . עם ממתקים קשה להרגיש מייד את הנזק .
אבל עובדה שבסוף החוק של הסיגריות כן תפס עד כדי כך שהיום אנשים לא יכולים לדמיין עישון באוטובוס . המודעות לרעלים מסביב עלתה .
ממתקים זה רעל בדיוק כמו סיגריות . לא ייקח הרבה זמן עד שאנשים יפנימו גם את זה .. כל מה שאנשים אוכלים, זה מה שגורם אח"כ לכל
הנזקים . יש זיהום אוויר , מים , זה נכון , אני לא יכולה לשמור על סביבה סטרילית אבל כל דבר מוסיף.וזה לא באמת ויתור .
היום בצורה שאני חיה, אתה מוותר על הרגע בשביל משהו יותר
גדול . בשלב מסוים יהיה לי יותר טוב ואותו הדבר לגבי הפלנטה .
בדיאטה למשל סובלים כל הזמן בשביל מטרה עתידית אבל אני לא מרגישה בדיאטה כי כבר עכשיו טוב לי יותר . בגיל 29 למשל , סבלתי מכאבי ראש מלחץ ואורח חיים לא בריא . כבר שנים שאין להם זכר .
אלו סיבות מספיק טובות לערוך שינויים בחיים .
חזרה