דיכוי חיצוני, דיכוי מופנם ותרבות חדשה

מאת אבי בוטביה

 

הפליה ודיכוי על רקע עדתי אינם תלושים מהקונטקסט הכללי של גזענות. אי אפשר להבין את מה שקורה בארץ בלי לראות את המגמה הכללית בעולם. עולם המעמדות בנוי על פי היררכיה של עליונים ונחותים כשבראש הסולם עומדים "הלבנים". הגזענות המושרשת עמוק בקרב הלבנים כנגד הכהים התרשה גם אצל היהודים, שהטמיעו בין היתר את הרגשת העליונות כלפי יהדות המזרח. המזרחי נחשב בעל יכולת נמוכה, "אמוציונאלי" במובן השלילי, מכוער פיזית ולא מכובד.

הממסד היהודי בעולם וגם בישראל, מבוסס רובו על "לבנים" מצב בו יש מעמד של מזרחיים ומעמד של אשכנזים, הוא מצב מדכא. הכללת המזרחיים בקבוצה אחת ואשכנזים בקבוצה נפרדת, היא הכללה, החוטאת למציאות שהרי המגוון רחב מאד וההבדלים בין יהודי תימן לבין יהודי פרס אינו קטן מההבדל בין יהודי רומניה לבין יהודי טורקיה. נוח ל"לבנים" יוצאי בולגריה ורומניה להיקרא אשכנזים כמו שיוצאי תימן ומרוקו לא נהנים מהיותם כלולים בקטגורית המזרחיים. יהודי רוסיה הלבנה מדגישים את מוצאם הלבן כדי שלא "יחשדו" בהם כאילו מוצאם הגיאוגרפי הוא מהחלק הלא כל כך לבן של רוסיה.

אצל אשכנזים להיות בלונדיני תכול עיניים, משמעו להיות דומה יותר לגוי, במובן היפה, השייך, המתאם. להיות בלונדיני תכול עיניים פירושו להיחלץ מהזהות הפיזית היהודית. בגרמניה הנאצית ציירו את היהודי בין היתר ככהה, בעל חזות מזרחית האנטישמיות מזהה את היהודים כ"שמיים כהים". כנראה, ולמרבית הצער, יהודי אירופה שדוכאו דיכוי עמוק במשך שנים רבות, הפנימו חלקים גדולים מנושאי הדיכוי ורואים גם הם את הכהה, שחור השיער המתולתל, כמכוער ונחות. המגזר "האשכנזי" וכן גם המגזר המזרחי כולל בתוכו מגוון רחב של מוצאים שהם שונים האחד מהשני.

בתוך המגזר האשכנזי יש המעונינים מאוד להכלל במגזר כי זה משדרג אותם כביכול. אפשר למנות בתוכם את היהודים מרומניה ובולגריה שהם ממש לא מעונינים להכלל במגזר המזרחי (למרות היותם מזרחים במקורם) ולעומת זאת גאווה היא להם להיות כלולים במגזר האשכנזי. מצד שני, יהודי גרמניה לא גאים במיוחד להיות אשכנזים הם מעדיפים את היחודיות "היקית" שלהם. המשמעות היא כי בתוך המגזר האשכנזי יש את "הלבנים" ואת "הלבנים פחות" או אם תרצו: כאלה שבשבילם להיות אשכנזי זה שידרוג מבחינת המעמד.

לעומתם אחרים שבשבילם להיות אשכנזי זה פחות מהמעמד היחודי שלהם. באותו אופן קיים המדרג במגזר המזרחי. יוצאי פרס וכורדיסטן מעדיפים להקרא "מזרחים" כי בעבורם זה מעין שידרוג. זה עדיף על היות "כורדי" או "פרסי" (במבטא וההדגש הידועים) לעומתם ספרדיים אינם רוצים להקרא מזרחים הם מעדיפים להקרא ספרדים כי זה "נחשב" יותר. דיכוי מופנם נאחז כמו בקרש הצלה במישהו או במישהו "נחות" ממנו, במקרה זה – כהה ממנו. יהודי המזרח מספקים בדיוק את הסחורה הנדרשת לדיכוי האשכנזי המופנם, תורת הגזענות שיצאה מגרמניה כל כך מושרשת ומוטמעת שמשתמשים בה גם יהודים כנגד יהודים למרות היותם אנטי גזעניים (בלי מירכאות).

גם מזרחיים הפנימו את הדיכוי. יש ניסיונות למחוק ולהתכחש לעבר ולמורשת, רצון לסגל את תרבות המדכא, שפתו, שיריו ועגת דיבורו.

בניסיונות הנואשים להיות בחברותה עם המדכאים ולהימנע ממגע עם "בני מינם" המדוכאים מונצח המצב. בהשפעת הדיכוי מתכחש הצד המדוכא לעצם הדיכוי ולמספר תופעות הוא אף מוצא צידוקים. ניתן לשמוע לא אחת אמירות כגון: "נכון שהמזרחי פרימיטיבי, נחות, נכון שהוא לא יפה או אלים" וכו'. אמירות שנאמרות על ידי מזרחים. כדי להילחם כנגד תופעה זו יש להסיר את ההכחשה.

לגלות ולהאיר את הדיכוי וללמוד אותו. נחזור רגע אל ההיסטוריה. גלי העלייה הראשונים מצאו כאן יהודים נוספים, בעיקר ספרדים שהרגישו עליונות כלפי העולם. כשבאו גלי עלייה נוספים, התחילה מגמה של הקמת תרבות חדשה. הרעיון היה לייצור משהו חדש שכולם יוכלו להיות "גאים בו". הקהילה "חייבה" את הפרטים שלה ללכת בתלם ולמחוק את סמלי התרבות שלהם: שמות משפחה, שפה, שירים, לבוש, מנהיגים, מקצועות מסורתיים וכו'. כל זה, כתוצאה מדיכוי מופנם. למחוק תרבות כל כך עשירה יכול לנבוע רק מדיכוי אכזרי, חריף וממוסד לאורך זמן.

אחד המוטיבים היותר חזקים לשיבת ציון הוא הדת והמסורת היהודית וזיקתם לארץ ישראל, ואך תמוה הוא שיהודים המגשימים חזון יהודי עתיק בתוך מערבולת אנטישמיות עתיקת יומין, ישאפו ל"חיסול" התרבות היהודית. וכך, נולדה לה תרבות חדשה. שפה עברית, שירים עבריים, ריקודי עם, כובע טמבל, במעגל ההורה וההו-הא התרקמה לה תרבות "שלמה", שכאילו כוללת בתוכה את כל המרכיבים. אמרו אז שזאת תרבות חדשה שאין לה מסורת ארוכה וזו חסרונה.

אמרו שצריך סבלנות. הדור הבא יגדל על רקע פיתוח תרבות אידיאלית, אשר מן הסתם חסרו בה תבלינים כמו געגועים, כיסופים, הומור, מחאה וכו'. מהר מאד שאף אליו הריק תרבות זמנית מיובאת, אך כמובן לא את כל התרבות אלא רק את החלקים הקלים להטמעה ולחיקוי. עכשיו יש לנו בצד התרבות הישראלית המתהווה, מלא הטנא תרבות אמריקאית. שטיפת המוח של אמצעי התקשורת מחדירים לאט לאט את האלמנטים החסרים בתרבות הישראלית החדשה. תרבות זקוקה לשורשים ובסיס רגשי עמוק.

עם הזמן תתחזק התרבות, תצמיח שורשים ותוך מספר דורות יצמח עץ תרבותי עבות וחזק. כדי שכל או רוב העם יוכלו להזדהות עם התרבות המתהווה, ליהנות להרגיש שהם שייכים אליה, צריכה זו לקלוט ולהטמיע בתוכה מוטיבים רגשיים השייכים למוצאים השונים. ערכי תרבות זקוקים להכרה והערכה. כפי שזקוקים לה האנשים שנושאים אותה. אי הכרה בשורשים ובתרבות של קבוצה מסוימת יגרום לנידויה במובן התרבותי ולכך שפרטים בקבוצה, מתוך הפנמת הדיכוי, יתכחשו למוצאם ועברם ויתביישו בתרבותם. כך עלול לקרות שתרבות המתיימרת להיות נחלת הכלל תהיה נטולת משמעות ובעיתית לקבוצות מסוימות. כחלק מהעבודה על עצמנו וכחלק מיציאה מדפוסים, אנו נעבוד על גאווה מלאה שתבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים: דרך ביטוי, מראה, צורת התנהגות. אנו, מזרחיים ואשכנזים כאחד, זקוקים להכרה ותמיכה במוצאנו, בתרבות הורינו וזאת מתוך לגיטיטימציה של ערכים וסמלים מהעבר. מתוך גאווה שלמה נוכל לצעוד הלאה ולהחליט על החיים שלנו כפי שטוב לנו וכפי שאנו רוצים ולא מתוך העדפות חברתיות או לחצים חברתיים.

אשכנזי, מזרחי- הם מטבעות לשון של דיכוי. הם סטיגמות ודיעות קדומות. הם מתארים עוף שאינו קיים במציאות.

המציאות היא שאנו ממוצאים עשירי תרבות ומסורת, והתרומה שלנו היחודית לישראל חשובה, מקורית, עשירה, ויפה.

חזרה