בריאת תאוריה: יש מאין
[בהתהוות ]
האמת
בכולנו מפכים חיים פנימיים הנסתרים מהעין ובמיוחד מעיננו אנו ,אך באים
לידי ביטוי בהעדפות שלנו ,בסגנונות לבוש,שיחה,הנאות ,חלומות ושאלות פנימיות ,בכאבים הגופניים,במוזיקה שאנו אוהבים ,בחברויות שאנו יוצרים,
בכישורים מיוחדים[להרכיב פאזל למשל.במהירות]
החיים הפנימיים הללו הם הם סך הידע שלנו והוא נובע מ:
לימודים שלמדנו+ניסיון חיים+אינטראקציה עם אנשים+ההיסטוריה הפרטית שלנו.+ספרים שקראנו+פרשנויות שנתנו לחיים ותחושות שלנו לגבי החיים
לידע זה יש ערך רב לאין ערוך משום שהוא יחודי רק לנו ובעצם הוא הוא התרומה היחודית שלנו [המסר ]שלנו לעולם.
הידע האמיתי שלנו הוא מה "שחי " בנו: השאלות הפתוחות עימן אנו מתהלכים, משאלות הלב שלנו, המדרשים היחודיים שלנו על החיים [הפרשנות/הנרטיב/נק. המבט]
העולם כמהה לידע אותנטי לכן כל מי שרוצה לעקוב אחר טרנדים חדשים או הדבר הבא...פונה לשוליים ,לאנשים שאינם חיים במרכז.
מה שמאפיין את החיים במרכז, בקונצנזוס הוא בסופו של דבר מחד –ביטחון,תחושת שייכות [כמו כולם] ומאידך – איזוק באזיקי החוקים המקובלים
[קוד לבוש,מוצרי צריכה,שמירה על הסטטוס].
כולם-כבולים ,מחקים וממחזרים –ידע. התוצאה תחושה שחיים שאינם שייכים לנו באמת ,שלנו אין את הרשות והיכולת ליצור משהו חדש,תוצאה-העדר חיות.
ברגע שדבר כלשהו כבול בחוקיים קבועים לאורך זמן [מבלי לקחת בחשבון שינויים ] הוא הופך למת משום שדבר חי מתפתח ומשתנה כל הזמן.
וכמו שיעקוב פרנק מצליח לתאר היטב "כי המקום אליו אנו הולכים אין בו חוקים ,החוקים הם מצד המוות הם מצד המוות ,ואנו הולכים אל החיים"
מרגע שדבר כלשהו הופך לקונצנזוס הוא הופך מודל לחיקוי ורבים מחקים אותו בניסיון לחוות משהו מיוחד....ובאופן פרדוכסאלי זה מה שמרחיק את האדם מעצמו ומלמצוא את מה שמחייה אותו באמת.
לא בכדי פונים לשוליים למצוא את מה שחי באמת, מוזיקת ראפ,לבוש רחוב..קניה בשוק הפשפשים [תוספת של חוה] חיפוש קירבה וחום [ בסרט "הנשים בקומה השישית] "מה שאני אוהב/ת במזרחים זה האוכל החום והשימחה" שזה אומר= שם אני מרגיש/ה חיות.
גם משה רבנו נסיך מצרים פנה והתערב עם העבריים [השוליים של החברה המצרית] וגם הוא גילה את הסנה הבוער בשולי הדרך –לא בדרך המלך.
בשוליים נמצאים המורדים ,המודרים החופשיים לבטא [היות ואין להם מה להפסיד] את היחודיות שלהם.
לפי הקבלה האורות הגדולים הם בעולם התוהו והכיוון הוא דומה,לקחת אורות מעולם התוהו ולבטא בכלים של עולם התיקון.שמבחינתנו ,זה לתרגם תחושות למשנה סדורה.
מה שעומד בנינו למציאת הקול/הביטוי היחודי שלנו [השקר]
1.המחשבה שיש "בני אלים" בעלי כישרון ,ויש שאר האנשים להם לא נותר אלא לחכות ולחקות את יצירות "בני האלים"
2.המחשבה שידע יש רק למי שרכשו השכלה גבוהה
3.המחשבה שאני "לא מספיק/ה חכמה"
4.שמה שאני יודע/ת אין בו ערך כספי ולכן אינו שווה
5.שיחסית ל.....אני לא מספיק....
6.הפחד להסתכן באיבוד "הכל" אם אחפש את "הקול" היחודי שלי.
האמת היא :1.יש בכולנו ידע יחודי שיש בו תועלת לעולם.!!!
2.אם אוותר על גילוי הידע היחודי שלי אני מוותר/ת על החיות
שבי.
צעד ראשון:
להסכים להנחות היסוד שלעיל ולפרוק על כל מה שעומד בדרכי להאמין בה באמת.
המשפטים לסשן:
1. איזה כייף שאני יודע/ה לעשות את הדבר הקטנטן הזה זו בדרך שלי...
ולמצוא מהו..
2.אני יודע /ת משהו שחיוני לעולם" -ולפרוק..לא יודעת כלום,אין לי
אפשר להתחיל גם מההפך:
"אני ממש לא יודע/ת כלום " ולהקצין..אף פעם לא ידעתי....שום דבר..
ואחר כך להמשיך עם המשפט הראשון.
3.לכל אחד יש מה לחדש....אפילו ל....ולחפש את האדם שניראה לי הכי..לא חכם,יודע, הכי בנאלי....לתת לדעות הקדומות לבוא לידי ביטוי ,מילולי וגופני..ולחזור למשפט ..גם לו/ה יש מה לחדש ..ואולי באמת למצוא מה חידש לי אי פעם...
4. אני מוכנ/ה לוותר על הכל כדי למצוא את האמת שלי ..וזה אומר על....
כלל:כל עוד לא נקבל את זה ש ל כ ל אחד "יש את זה" לא נאפשר גם לעצמנו!
זהו השלב הראשון.......
הצעד השני –להיכנס פנימה,איך ומה בסדנא הבאה........................................
חזרה