החיבור בין האינטליגנציה והרגשות

 החיבור בין האינטליגנציה והרגשות

28/11/04

 אינטליגנציה ורגשות, או אינטלקט ואמוציות, או אם תרצו – רגש ושכל. 

אלה הם המרכיבים הכלולים בכל התנהלות אנושית. כל תמונה, כל צליל וצבע מונחים בראש במרשם הכולל פיסת מידע ביחד עם מטען רגשי. 

לפעמים קטע גדול של מידע עם מטען קטן של רגש ולפעמים קטע קטן של מידע עם עומס רגשי רב. 

כמו למשל סיפור על תאונת דרכים של מישהו רחוק, או אותו סיפור אך על משיהו קרוב. אותו סיפור – עם מטען רגשי שונה לחלוטין. 

אינטליגנציה – השכל תורם את המרכיב הכולל: ידע, סיבה, היגיון, תירוץ וכיו"ב. השכל מארגן את הדברים ועושה סדר הגיוני.

כאשר אני כועס ורוצה לפעול מתוך הכעס, פעילות אשר חורגת מהרגיל, אני מגייס את השכל שיספק את התירוץ ההגיוני והסביר מדוע זה נכון לכעוס ולהעניש. אם אני מתנהג באופן שאינו רגיל כלפי אדם זה או אחר אני נדרש למצוא תירוץ עם הגיון הולם. 

התניית מציאת הסברים ותירוצים לאירועים כל כך מושרשת עד כי אנו מסבירים תופעות בלתי הגיוניות שקורות לנו במזל או בחוסר מזל, בגורל אשר מוכתב מהשמיים, בסדר כזה או אחר של הכוכבים ובמצב השמש. 

תופעת ההסבר ההגיוני קיימת גם כאשר אין שום הגיון בהסברים, אך עדיין ההתניה מתגברת גם על חוסר ההיגיון וממציאה הסברים ואף מגיעים לשקרים. כמו "היה פקק תנועה ולכן איחרתי", "הילד הקיא ולכן לא יכולתי לצאת בזמן", "לא הכנתי שיעורי בית כי נגמרה המחברת". 

קיימים גם תירוצים לחוסר רצון או יכולת לעשות. כמו: "אני לא יכול להפסיק לעשן כי זה גורם לי השמנה", "אני חייב לאכול משהו מתוק אחרי הארוחה", "אני עייף מכדי לצאת". 

חוסר הצלחה מתורצת באלף תירוצים של חוסר שליטה, כמו: "לא הצלחתי במבחן כי הוא היה קשה מהרגיל", "הוא לא הסכים לצאת איתי כי הוא מטומטם ולא מבין, הוא פשוט מתעלם מרגשותיו האמיתיים". 

אמנם נכון, אנו אנשים רציונאליים ומנתבים את חיינו על פי תכתיבי השכל ותמיד תמיד יש לנו הסבר \'מדויק\' מדוע אנחנו עושים כך או אחרת. השכל הוא השולט בהגאים של הספינה ומוליך אותה בדרך כאשר המים שקטים וגם בסערה. אנחנו גם אומרים שפעולתנו מחויבת המציאות וכי המציאות היא היא אשר מכתיבה את הפעולות והמחדלים. 

אך זאת יש להבין, כי מאחורי הקלעים יש כוחות אשר השפעתם לעתים שקטה ולעתים הם מופיעים כסופה ודורשים בתוקף את תכתיביהם ובסופו של דבר הכל תלוי בהם. אם הם רגועים ומניחים לשכל ולהגיון לפעול, תהיה פעולתנו הגיונית ושכלית אך אם הם רועשים וגועשים הם יכתיבו ביד רמה כל תו וכל פסיק בחיים. 

כוחות אלה הם הרגשות. רגשות של נינוחות, טוב לב, אהבה ושמחה בצד אחד ובסופו של הצד השני רגשות של שנאה ופחד, תסכול וחוסר אונים. הנפש אינה פועלת בהילוך סרק. תמיד תמיד היא משולבת בהילוך אשר מוביל אותה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה. 

אשר על כן זאת לדעת: אמנם השכל אוחז בהגאים, אך הכוח המניע האמיתי הוא הרגש. 

רגשות -  רגשות נותנים את הטעם – אם מר ואם מתוק. הרגשות הם האור והחושך, החוזק והחולשה השמחה והעצב וכגון אלה דברים. 

אין הסבר ממשי לתהליכים רגשיים ולהתפתחותם. לא נדע מדוע אוהבים ואיך מתפתחת אהבה והופכת למשהו "גדול מהחיים". 

משיכה לדבר מה היא ספונטאנית וערגה עזה פורצת מאי שם במעמקי הנפש. 

לרגשות חיוביים כמו אהבה, שמחה, עליזות ונינוחות אין הסבר רציונאלי. לעומת זאת לרגשות שליליים של פחד, שנאה, קנאה, בדידות, בושה, חוסר אונים, שעמום, תסכול וכגון אלה קיים הסבר. קיים הרציונאל שעומד מאחוריהם, וכאשר זה כך, אפשר לטפל בהם. קשה להסביר למה ומדוע אדם זה מתאהב באדם אחר ובאמת אי אפשר לשלוט בפרץ הרגשות, לא בהתהוותם ולא כאשר הם דועכים. 

לעומת זאת אפשר להסביר בדידות ואף לטפל בתוצאותיה, למתן את השפעתה על החיים ולאפשר תפקוד נאות למרות הבדידות החונקת. כך גם בקשר לשנאה, פחד, חוסר אונים וכיו"ב. בעבודה זאת יש ניסיון להפנות מבט על מקורם, להסביר את הרגשות השליליים, לזהות אותם וגם לטפל בהם על מנת להפחית את עוצמתם והשפעתם השלילית על התפקוד. 

רגשות חיוביים יתנו טעם טוב לחיים וייטיבו עם תהליכים והתנהלות אנושית. לעומתם רגשות שליליים יפריעו ויקלקלו כל חלקה טובה בחיי האדם. 

הרגשות הם ספונטאניים. נחוצה מידה גדולה של שליטה בפרצי הרגשות השליליים כדי לא לאפשר להם לגרום קלקולים בחיים. לעומתם שליטה בפרצי רגשות חיוביים תגרום לכהות ועיקור עד כדי מניעת השפעתם המיטיבה על החיים.  

מקורם של הרגשות החיוביים בטבע האנושי. קיומם תלוי בהתפתחות נכונה תוך קיום הצרכים הבסיסיים: הן החומריים והן הרוחניים והרגשיים. אי סיפוק הצרכים הבסיסיים הוא הבסיס להימצאותן של מצוקות וקיומם של רגשות שליליים אשר תופסים את מקומם של הרגשות החיוביים. 

כחלק מן המבנה האנושי קיימים הצורך לאהוב והיכולת לתת אהבה, אך בהחלט תלוי הדבר בכמות האהבה ואיכות האהבה שיקבל האדם במהלך גדילתו והתפתחותו עד להיותו בוגר. אם לא יקבל מספיק אהבה בתחילת חייו, בזמן בו הוא תלוי באופן קיומי, תתפתח אצלו מצוקת בדידות שתלווה אותו לשארית חייו. מצוקה זאת תגרום לו במקרים מסוימים להיות צרכן אובססיבי של אהבה מבלי יכולת להחזיר אהבה. (בדידות = רגש שלילי). 

אם לא יסופק לו בטחון עד שביטחונו העצמי יתערער, יתקיים בו פחד שלא יאפשר לו שמחה ועליזות (פחד = רגש שלילי). 

אכן קיימים באופן טבעי רגשות חיוביים אצל האדם למן היוולדו, אך נכון יותר לומר כי קיים הפוטנציאל לקיומם של רגשות חיוביים, פוטנציאל שיתממש אם יתפתח באופן נאות. 

רגשות חיוביים יכולים להיות מעוכבים גם בגלל תרבות ומנהגים חברתיים רווחים, כמו למשל: תרבויות מסוימות גורסות כי שמחה ספונטאנית ראויה לילדים קטנים וכי על מבוגרים לנהוג באיפוק שאם לא כן ייחשבו לקלי דעת. 

בתרבויות אלה קיים ריסון של שמחה ספונטאנית ואיפוק עד כי אנשים מונעים מעצמם חיוך ולובשים ארשת רצינית ביותר רוב הזמן, עד כי הסובבים חוששים שמא כועסים הם או עצבניים. 

המציאות הדינאמית עם המצבים המשתנים מזמינה תגובה ספונטאנית וגמישה המתאימה עצמה לנסיבות. 

התרבות גורמת להתניות התנהגותיות כדי לשלוט ברגשות ולמתן אותם על מנת למנוע פרצי רגשות של שמחה ועליצות כאשר זה "לא מתאים", כמו גם התפרצות של ביטויי כעס. התניות אלה כופות על האדם התנהגות אשר אין לה קשר עם הנסיבות המשתנות. התנהגות שאינה תואמת את הנסיבות גורמת למתבונן מן הצד לתהות מה מרגיש האדם ואיך תהיה תגובתו. 

האינפורמציה שמספקים הרגשות נמנעת וכך אדם אשר נמנע מלהביע את רגשותיו אינו צפוי ומותיר את הרושם כי אינו נגיש. אין זה בהכרח נכון אך זה הרושם המתקבל. 

אנשים שהם ביישנים מטבעם, מקבלים לא מעט תגובות מהסובבים שלא מכירים אותם טוב, כי הם סנובים. 

אנשים אשר לובשים ארשת קבועה, גם אם הם חייכנים באופן קבוע, אינם מסגירים אינפורמציה באשר לתחושותיהם.  

החומרים הרגשיים 

המטענים הרגשיים להם זקוק האדם הינם: אהבה, ביטחון והכרה.

בשלבי התפתחותו של האדם ועם גדילתו, יספקו מטענים אלה את הבסיס הרגשי להיות האדם מסופק, שמח, רגוע, מאיר פנים ובטוח בעצמו. ככל שיקבל יותר אהבה, ביטחון והכרה, ייצא אל הדרך עם מטען חיובי רב יותר אשר יספק לו את תעצומות הנפש לעמוד מול האתגרים שהמציאות מזמנת ולהצליח בהם. אם אנו מדברים על דרך גידול ילדים, הרי שהמטענים של הכרה, ביטחון ואהבה יעמדו בסדר חשיבותם לאחר הצרכים הקיומיים של מדור, היגיינה ומזון והרבה לפני כל דבר אחר כגון: חינוך, השכלה ועוד. 

ברור כי האדם הטוב, המאושר והשמח עדיף לאין ערוך (הן אישית והן לחברה) על האדם המשכיל והמלומד, אך חסר המטענים הרגשיים של שמחת חיים, טוב לב וביטחון בעצמו.  

כהורים וכמחנכים אל לנו לשכוח את הערכים האנושיים הרגשיים שהם הבסיס להיותו של האדם שלם ולא \'להקריב\' אותם על מזבח החינוך וההשכלה.  

צריך מנה גדולה של אומץ ושל רגישות כדי להעניק את המטענים הרגשיים החיוביים כאשר לעתים אנו צריכים לוותר על האמת, הצדק והחינוך. ויתור זה יביא את ההתייחסות העדיפה וגם את המטענים החיוביים אשר הם בעצמם מספקים. עדיף שאדם יגדל להיות טוב לב מאשר ילמד נימוסים והליכות. טוב לב לכשעצמו הוא דרך ארץ. 

חינוך ולימוד עומדים לעתים נגד משאלות ליבו של ילד, מה שיביא לעימותים אין סופיים בין הורה לילד. עימותים ומאבקים אלה יש בהם רק מפסידים: הפסד הערכים החיוביים של הקניית אהבה, ביטחון והכרה. 

להעניק אהבה, הכרה וביטחון משמעותם לומר לילד שהוא בסדר כפי שהוא תמיד ולעתים זה עומד בניגוד למגמה לתקן, להורות ולהדריך. כך, כאשר מלמדים ומניחים בצד את הצרכים הקיומיים, אולי מקנים לילד פיסת מידע ואולי הרגל מסוים, אך קיים החשש כי תימנע ממנו ההרגשה שהוא מקובל כפי שהינו ונוטעים בתוכו את הספק באשר לעצמו, ספק אשר, אם נוצר, לא יספיקו ימיו של אדם כדי לרפא ולתקן. 

גם ביחסינו עם בוגרים, לא נשכח כי החשוב מכל לאדם הם המטענים הרגשיים. בפרט בהיותו שרוי בחוסר והוא כמה לקבל אהבה וחיזוקים. 

אם נתייחס באהבה ובמאור פנים, נרכוש את אהבתם ואת אמונם של אנשים. אם נכפה את עצמנו ואת כמיהתנו על אחרים, וננסה ללמד אותם כל הזמן, תוך האדרה של עצמנו כיודעים מה טוב בשביל האחר, נשלול מהאחר את הרגשת הביטחון בעצמו. דבר זה ימאיס את נוכחותנו לאורך זמן.

אהבה נחוצה לאנשים יותר מכל: להרגיש שהם אהובים וגם לאפשר להם לאהוב כאשר הם מעוניינים. ביטחון שהם נמצאים ב"ידיים הנכונות" והכרה כי הם יפים, חכמים וטובים כפי שהינם. כל ניסיון לתקן אותם יכלול בחובו את הסכנה של שלילת המטענים החיוביים וייצא השכר בהפסד רב ובנוסף ירחיק מאתנו אנשים.

התנהלות אנושית מיטיבה 

אורחות החיים מזמנים לנו מפגשים עם אנשים שונים. מעצם היותנו יצורים חברתיים אנו זקוקים לאינטראקציה עם בני אדם. 

אנו מביאים איתנו למפגשים אנושיים מטענים רגשיים, צרכים שוטפים וכן גם צרכים אשר לא סופקו בעבר ואשר שואפים להתמלא. אנו זקוקים לאהבתם של אחרים, להכרתם וכן לביטחון שהם יכולים להעניק. 

גם הזולת ניזון מאתנו באותם אופנים. הקונפליקטים נוצרים כאשר אנו מגיעים למפגש אנושי בו אין איזונים בין קבלה לנתינה. מדרך הטבע בני אדם מעוניינים לקבל וגם לתת ומקבלים מכך סיפוקים. הבעיות נוצרות כאשר האדם טעון ומוצף, חש בחוסר ועם כמיהה עזה למלא את החסרים מבלי פניות ויכולת להקשיב לצרכים של האחר ואולי גם לנסות ולמלא אותם.

 מפגש אנושי מיטיב יבוסס על חילוף ואינטראקציה של מטענים חיוביים, קבלת אהבה ונתינה באיזון, קבלת הכרה ונתינה באיזון וכך גם עם בטחון. 

מציאות החיים היא מפגש בין אנשים שהם יותר צרכנים מאשר בעלי יכולת להעניק. עלינו ללמד את עצמנו לעשות את האבחנות הנכונות באשר לצרכים של הזולת, לאמן את עצמנו בלספק אותם ככל הניתן מצד אחד, ומצד שני לאבחן ולהיות מודעים לצרכינו ולהשפעתם על דרך התנהלותנו, לא לכפות את עצמנו על הזולת, להציע את שירותינו הטובים ולהעניק כאשר הזולת מסכים שנעניק לו. לא לחשוב שאנחנו יודעים מה ומתי טוב בשבילו אלא לתת לו את החירות לבחור במה ואיך מתאים לו. להציע ולצפות לקבלת מטענים חיוביים של אהבה, הכרה ובטחון ולדעת לקבל כאשר שירותים אלה מוצעים. קבלה תוך כדי הכרת תודה והערכה ללא ביקורת. 

יש מקום לחילופי מידע באשר לצרכים ולאופן סיפוקם כאשר תמיד יבואו לידי ביטוי הצרכים וגם היכולת של האחר לספקם.

 יש לפנות מקום להבנת הקשיים של הזולת כמו להציג את הקשיים שלנו ולהציע עזרה וסעד לטיפול בקשיים. תלונות, ביקורת והערות על איך אני חושב שצריך להיות תמיד, יחטיאו את המטרה ויהוו מכשול בדרך ליחסים תקינים.

 הסעדים הראויים הם ראשית מתן המטענים החיוביים ללא סייגים, אהבה ובטחון. הדבר השני הוא מתן תשומת לב והקשבה וכאשר ניכרים קשיים יש להציע עזרה, לא לתת אותה כאשר היא אינה נדרשת.

 אבחנות מדויקות יותר או פחות, על קשיים של הזולת, יכולות להתקבל כביקורת ולכן יש לבדוק היטב אם הזולת מעוניין באבחנות על קשיים ותפקוד חסר. מאידך גיסא, אבחנות מדויקות על איכויות ודברים חיוביים בדרך כלל יתקבלו ברצון.

 יש לשים לב לכך שכצרכנים של אהבה, הכרה ובטחון, לעתים אנחנו חסרי סבלנות ועם צורך בסיפוקים מיידיים שאי סיפוקם בנקודת זמן מסוימת אינה מצביעה בהכרח על מגמות הזולת. לעתים האכזבה שלנו נובעת מהרגשה בסיסית של אי סיפוק שמקורה באי סיפוק צרכים בגיל מוקדם ויצירת נטייה להתאכזבות אצלנו מכל מצב של אי סיפוק צרכים באופן מיידי.

 בצד הרצון והצורך לקבל ולתת לזולת, קיימות העדפות שהן מיוחדות לכל אדם. יקרה שיעדיף לא לקבל כלל עד שיגיע האדם המתאים, ממנו רוצה הוא לקבל ורק לו הוא מוכן לתת, אפילו אם הדבר ייקח שנים.

 קיימים הצרכים הבסיסיים לחילופי מטענים חיוביים עם בני אדם, אך בהחלט קיימות העדפות בקשר עם קבלה ונתינה בשטחים שונים. בפרט נכון הדבר בנושאי האהבה. קורה שאחד מתאהב ומעוניין להעניק והאחר אינו מעוניין לקבל. זה מצב מאוד מתסכל. הדרך להתמודד עם כך היא הכרה בעובדה פשוטה שקיימות העדפות שונות ואין בכך פיחות במעוניין. נדרשת מידה של בטחון עצמי והכרה בערך עצמי כדי לדעת שאי היענות של האחר אינה מפחיתה בערכי. צריך להתגבר על התסכול ובעיקר על האכזבה, להמשיך לנסות ולא להפסיק לתת את המטענים החיוביים ובראשם אהבה. 

יש לדעת כי בעצם הנתינה קיים סיפוק רב וקבלה אשר בכוחם להזין את הנפש. 

אהבה

אהבה מעניקה לאדם את תחושת השייכות, תחושה שהיא מרכיב חשוב בהתנהלות האדם בהיותו יצור חברתי.

 דמה בנפשך אדם אשר חש שאינו שייך. כגודל התחושה כך גם גודל הדכדוך. אם חש שאינו שייך, תעלה בו תחושת זרות עד כי יחוש מיותר ומפריע בעצם נוכחותו. אם לא יהיה מקום בו ירגיש שייך במידה כזאת או אחרת, לא יהיה לו מקום להיות בו. זאת הרגשה שאי אפשר לחיות עימה. 

באופן מסוים רוב האנשים חווים חוסר באהבה. חוויה זאת מעסיקה אותם רבות בניסיונות \'להשיג\' אהבה או תחליפי אהבה. תחושת השייכות היא תחושה קיומית עבור האדם. בלעדיה יתפתחו אצלו תחושות אובדניות אשר משמעותן יכולה להיות אפילו סופנית. 

קל לתת אהבה. די במגע אוהב ובדיבור רך ונעים. אהבה היא נתינה, הסכמה, רכות, ויתור וכו\'.

יכולת האדם לתת מובנית בעצם קיומו. מעצם הנתינה, ניזון הנותן ומקבל בעצמו. הצורך לתת ולאהוב הוא צורך מקביל לצורך לקבל. חוסר היכולת לתת נובע מתחושות של חוסר באהבה. תחושות אלה מונעות מהאדם מלקבל, גם בתחומים התלויים אך ורק בו:  הם התחומים של הנתינה.

 אפשר ללמוד לאהוב, לאהוב את עצמך וגם אחרים, לסלוח לעצמך וגם לאחרים ולתת, להעניק, לחייך. כפי שאומר הפתגם: "חייך לעולם והעולם יחייך אליך". 

 

 

 ביטחון

 הרגשת ביטחון נחוצה כדי לשרוד ולעבור את הלא נודע שעומד בקצה ההווה על סף העתיד המיידי והרחוק יותר. ללא ביטחון מסוים משתלט הפחד מהלא נודע ומשפיע על הווייתו של האדם.

 השפעת הפחד על ההווה ועל מציאות החיים יוצרת מציאות חדשה של פחד אשר לעתים אין לה כל קשר עם המציאות ה"אמיתית". היא כולה יציר כפיו של הפחד אשר בדרך כלל מצייר את המציאות כדבר אשר אי אפשר לצפות אותו ואי אפשר לשרוד אותו. הפחד מצייר את המציאות בצבעים קודרים ואפלים.

 כאשר שולט הפחד בחייו של האדם, מתרחקת התקווה, נעלמת השמחה ואיתם נעלמים ניצוצות החיים ומפנים מקומם לנבואות שחורות.

 ביטחון הוא ה"חומר" הרגשי הנחוץ לפיזור ענני האופל והשחור בחיים. המקום בו אפשר לקבל ביטחון הוא אצל הזולת, אצל אנשים אחרים. לכן אנו משתמשים במונח \'להעניק ביטחון\' כי ביטחון אכן מוענק לאדם ע"י אדם אחר. עם ביטחון בעצמי ובעתיד, היכולת לשרוד ואף יותר מכך: להיות מאושר, מובטחת ללא קשר מה המציאות מזמנת בדרכה.

 מציאות החיים הינה דינאמית ומשתנה ואין מתכונת לראיית הנולד אף כי אנו עסוקים רוב הזמן בהכנות לעתיד. לעולם לא נדע אותו ולא נוכל להיות מוכנים באופן אישי. המדע מתקדם ומאפשר יותר ויותר תחזיות מדויקות של תופעות טבע, אך אין באפשרותו לצפות התנהגות אנושית באופן שיאפשר לנו להתכונן מבחינה נפשית. מה שנותר הוא לרכוש את הכלים אשר יאפשרו לנו התמודדות יומיומית והכלי העיקרי בסט הכלים האנושיים יהיה הביטחון.

 תחושת הביטחון כוללת: ביטחון בעצמי, ביטחון באחרים וביטחון בסביבה. מה מעניק לאדם ביטחון ? מה מערער את תחושת הביטחון 

 בשלבי ההתפתחות הראשונים, בהיות האדם תלוי באופן מוחלט באחרים, הוא פגיע ביותר ורגיש. הוא זקוק למען קיומו לחום ולאהבה, בצד הטיפול הפיסי. בשלבי התפתחותו עובר הוא משברים רבים. גם הפעולה הראשונה של נשימה בכוחות עצמו מלווה במשבר רגשי עמוק אשר מביא לפורקן עמוק של בכי עם לידתו. פרצי רגשות רבים יהיו מנת חלקו על כל צעד ושעל ובהם יזדקק לתמיכה הרבה ביותר ולמנות גדושות של חום, אהבה והבנה.

 חוסר באחד ממרכיבים אלה יגרום להיווצרותו של פחד. אם לא יקבל האדם חום ואהבה להם הוא זקוק למען קיומו, יתפתחו חשש ופחד שמא לא יקבל אהבה. חוסר זה יתבסס כרישום של מצוקה במוחו ויצור אצלו סט של התנהגויות כפייתיות של קריאה ובקשה לחום ולאהבה. כך לדוגמה יפרוץ הוא בבכי כאשר תהיה לו הרגשת אי נוחות, אך יתמיד בכך גם כאשר למעשה הוא נינוח ומסופק. זאת תהיה רק הקלטת מצוקה אשר חוזרת ומדליקה את נורות האזהרה "שמא לא אקבל חום ואהבה". כך קורה שתינוקות רבים קשים להרגעה ונראה כי אין דבר היכול לספק אותם כי נורות האזהרה \'מהבהבות\' גם כאשר אין בעיה. מה שנדרש במקרים כאלה הוא לתת ללא לאות למען רווחתו של התינוק וגם כדי להסיר את חששותיו. יש לתת לו תשומת לב כבר בקריאתו הראשונה כדי לא לבסס את החשש שמא לא יקבל, כדי שלא יהיה פתח לאימות החשש אשר יבוא עקב השהיית ההיענות לקריאותיו.

 שלב נוסף בהתפתחות ה"אני" בתחילת הגיבוש הוא בצורך במטענים רגשיים רבים של היזון חיצוני אשר ייתן את המסר: "אני בסדר", "אני מגיב בסדר", "מתנהג בסדר ", "חושב בסדר", "מדבר בסדר" וכו\'.

 כל ביקורת, כל היזון חוזר שלילי, יביא בעקבותיו ניצנים של פחד, שמא "אני לא בסדר", שמא "איני נוהג בסדר", "איני נראה בסדר" או אולי "תמיד מאשימים אותי", "מסמנים אותי" וכו\'.

 הפחד מדימוי שלילי יגרום לשורה של דפוסי התנהגות שליליים, החל מפזילה וגמגום וכלה בהעמדת פנים אשר תפקידה להסתיר כביכול את \'האני המבוקר\' ויצירת \'אני מלאכותי\' ראוי יותר כביכול. הפחד מדימוי שלילי יכול להביא במקרים קיצוניים להסתרת חלקים גדולים של ה\'אני\' ויצירת \'אני\' מלאכותי הרחוק מאוד מן ה\'אני\' המקורי. אפשר לאמץ יציבה, הליכה, טון דיבור, מנהגים והעדפות תרבותיות. לדוגמה: לאמץ מוסיקה שפחות מדברת אלי נפשית, אך מקובלת יותר. על כל אלה, עקב התופעות הקשות הנלוות לפחד (כגון" כאבי בטן, גמגום, הסמקה, דופק לב מואץ), תבוא מגמה של התרחקות מ"מחוזות" הפחד, כדי להימנע מעימות אשר מביא בעקבותיו תופעות קשות אלה ואחרות.

הפחד מפני הפחד הוא דפוס התנהגות אשר מונע מן האדם לבוא במגע עם נתחי חיים ובעצם גורם לחיים חסרים, אשר נמנעים מהם התנסויות ואתגרים.

 לסיכום, הענקת ביטחון בשלבים המוקדמים של החיים וכן גם הלאה, דורשת מתן חום ואהבה, פרגון, הערכה ומחמאות. יש לאמץ גישה חיובית כלפי הזולת בכלל וכלפי התלויים בנו בפרט. כל זאת כהשקעה במטענים חיוביים הנחוצים כל כך להישרדות ולהתפתחות.

 הכרה

בעת התפתחותו של האדם ובשלבי גיבושו, זקוק הוא למשובים אשר יקנו לו מעין אישור כי הוא חושב ופועל "בסדר". בתחילת הדרך, כאשר הוא עוד תינוק, יקבל אישור דרך מאור הפנים והחיוך של המבוגר. כאשר יגדל ויתפתח יהיה זקוק להכרה ולאישורים קוגניטיביים על תפקודיו השונים ועל חשיבתו.

 כמות מספקת של היזונים חיוביים יקנו לאדם את הרגשת הנינוחות כי הוא פועל בסדר עד כי יזדקק פחות ופחות לאישורים על כל צעד ושעל. אם לא יקבל חיזוקים והכרה בשלבי התפתחותו ולא יתמלא הצורך באישור של מבוגרים על דרך התנהלותו, יקנן בו הספק באשר לחשיבתו, ואפילו שמנגנוני הקליטה ואיסוף האינפורמציה יפעלו בסדר ואפילו שדרך קבלת ההחלטות \'עובדת\' בסדר, יקנן בו הספק שאולי \'משהו\' לא בסדר, שאולי משהו בעיבוד הנתונים לקוי. אדם אשר לא קיבל בשלבי התפתחותו הכרה והיזונים חיוביים על תפקודיו, יתור ויחפש ללא לאות חיזוקים והכרה של אנשים על חשיבתו ועל דרך תפקודו, דבר אשר יגרום לו התנהגות מצוקתית בהצגת עצמו כיודע תמיד הכל, או בהפגנת ידיעותיו והרצאתם למי שמבקש ולמי שאינו מבקש. מצוקת חוסר ההכרה תגרום לאדם להיות ביקורתי כלפי עצמו וגם כלפי אחרים וזאת מתוך מגמה לשלמות מוחלטת בכל דבר ועניין. שלמות אשר אינה מושגת. במקום לקבל דברים כפי שהינם, קיימת אי נוחות תמידית, חוסר שביעות רצון וצורך בלתי נלאה שדברים יהיו "בסדר" תוך ביקורת עצמית וביקורת כלפי הסובבים. 

רבים הם דפוסי ההתנהגות של חוסר ההכרה ואולי הקשה שבהם הוא הספק אשר מקנן "בלב" בנושא הרגשות: האם זכים הם וחזקים ? או שמא רדודים הם ואולי מטעים ? 

חוסר בהכרה יערער אצל האדם את בטחונו העצמי עד אשר יחשוש תמיד שמא לא יצליח לתפקד בנושאים שונים. הוא יחשוש תמיד מכישלון ומביקורתם של אחרים. חששות אלה יגרמו לו להתגונן תמיד ולהצדיק את עצמו בכל מחיר, מה שלא יותיר אצלו מקום רב ללמוד משגיאות ומטעויות. אדם אשר קיבל מספיק הכרה בשלבי גיבושו יהיה בעל ביטחון עצמי מספק שכאשר הוא טועה, יביט בטעותו, יתמודד, ילמד, יפנים ויתקן. 

השכל והרגש תורמים את תרומתם למערכת ובאים בהרמוניה – האחד משלים את השני. בלעדי האחד, השני אינו שלם. טוב לאהוב עד כלות החושים ועדיין לנהוג בשכל ובהגיון. כאשר אני פגוע וכועס טוב יהיה אם אביע את אכזבתי ותסכולי יחד עם מתן מקום לשיקול דעת והיגיון אשר יקנו את האיזונים המתאימים. המפתח הוא האיזון העדין בין רגש לשכל. איזון זה יכול להתקיים כאשר שורר ברגש מצב של רגיעה כאשר הוא חם מספיק אך לא בוער באש יוקדת. אשר על כן כל טיפול יהיה יעיל אם הוא יופנה על שימת דגש על בירור המצב הרגשי, על פורקן כאבי העבר, שחרור מהם והגעה לנינוחות רגשית. בכל מצב נתון השכל יתרום את תרומתו, אם המעטה ואם הרבה, ואין ביכולתו לגרום לחוסר איזון רגשי. 

האיזונים הנפשיים אינם תלויים בגודל השכל או בהשכלה. הם בהחלט תלויים במצב הרגשי בו שרוי האדם. יש מצבים בהם טוב יהיה לתת דרור לרגשות בכל עוצמתם, לעומת מצבים אחרים בהם כדאי להיות מאופק. 

סערת הרגשות, לטוב ולרע, זקוקה לטיפול רגשי  אשר יביא להעצמה במקרים מסוימים או לעידון במקרים אחרים.

 

 

 

 

 

כל דבר מושלם כשלעצמו. הדבר היחידי היכול להעניק שלמות לאחר בעיני עצמך הוא אהבה. כאשר מעניקים אהבה לאובייקט הופכים אותו למושלם.

 

חזרה