חיינו – רגעים מכוננים ונראות
מעגל פתיחה – " על מה התברכתי ועל מה אני מודה בחיי?"
תאוריה
בחיי כל אחד ואחת מאתנו, היו רגעים מכוננים. כמו הצעד הראשון שלנו, רכיבה על אופניים בלי גלגלי עזר ושחייה ללא סיוע.
באותם פעמים היינו המרכז של עצמנו, גייסנו את מיטב המשאבים שלנו כדי להתבטא במלואנו. נחושים להצליח.
הראשון מבין הרגעים המכוננים, היה אחד שנראה לי חשוב מאד ואשר מלמד על עצמנו, והוא הצעד הראשון בו שאפנו לעמוד, ללא עזרה, לבד.
נוכל לדמיין זאת. כל אחד מכם מוזמן להתחבר לגיל בו צלח את המעבר, מישיבה לעמידה.
תוכלו לראות פנים מוארות, מאירות, עיניים בורקות, פה פתוח במלמול תינוקי: "אני" "אני" ...תוכלו לראות את כל אברי הגוף בתנועה, ידיים מאזנות ומנסות לייצב את העמידה, רגליים שקמות בחינניות מעוררת התפעלות, נופלים ושוב קמים ומרגישים מאד בנח. נופלים בסרבול, מביטים, מחייכים נחבטים, ושוב בניית יציבה נכונה ובטחון ו...נופלים...הצעד הראשון נבנה נדבך על נדבך, קרי, מדובר על תהליך שבו הצלחת כל שלב תלויה בהצלחת השלב שקדם לו והופ......עמידה עצמאית וגאה.. הצעד הראשון...
כתינוקות, למרות הכישלון שוב מיהרנו לעמוד, עד שרגלינו מתרגלות לשאת את כל משקל גופנו. ואז הליכה לבד אל ההורה המחכה בצידו השני של החדר עם ידיו פרושות לחיבוק.
ניידות היא מקור לשמחה לתינוק ולבוגר השותף כעד לניצחון המזהיר.
מקום של מודעות רחבה יותר, חופש פעולה גדול יותר בו אנו נעים על פי הבחירות שלנו עם שדה ראייה הרבה יותר גדול, שיכורים מעצמאות ותחושת הישג.
חשבתם פעם מה היה קורה אם כתינוקות היינו חושבים לעצמנו 'עזבו אתכם שטויות. אני לא קם! מי צריך את כל הנפילות האלה?! עדיף לא לנסות שוב... כי שוב אפול..."
כמבוגרים אנו נכנעים למערכת אמונות שלנו על עצמנו וחוששים להיכשל, מתעמעם האימפולס שלנו לנוע, להתבטא במלואנו ולהתחבר למקום בריא ומלא יצירה..וייקח כמה זמן שייקח...
המצוקה :
- אנסה פעם אחת נוספת ודי...
- אני עושה צחוק מעצמי...
- אני פתטית ...
- רואים אותי...או במילא אף אחד לא רואה אותי...
- לעולם לא יקרה לי ש...
ועוד...ועוד...
כיוון:
למצוא את הדפוס התוקע אותי ולא מאפשר לי לצמוח.
לפגוש את החולשה, לחוות את הכאב שכרוך בכך, לתת לרגע הנוכחי להיות כפי שהוא.
לברר מה איני מבטא החוצה (רגשות, מחשבות)
למצוא מישהו שיזכיר לי לאהוב את עצמי.
למצוא ביטויי עונג וכאב ולהשמיע אותם בקול, לבדוק את ההשפעה שלהם עלי.
לבדוק ולמנות את החוזקות וההצלחות בחיי.
לדעתי, סשן הכולל מסע שחזור של רגע מכונן, תורם רבות ליכולתנו להחליט החלטות, לעמוד בהן ולא משנה כמה פעמים ניפול ונקום, להרגיש באמצעות הגוף, לחוות ולראות את כל הצדדים הקיימים בנו.
נועץ - התרוממות על שתי רגליו והתמקדות ביצירת צעד ראשון, בתנועה החלטית לקום ללא תמיכה, ושוב לפול ולקום, לבסס את היציבה, להרגיש את הנשימה, את הקול ואת הגוף שותפים לחגיגה של הרצון שלנו לעמוד לבד. אולי לעבור מתנועות מסורבלות לתנועה חופשית ומשוחררת, לאן המבט שלנו פונה? ליועץ?
אנחנו בנוכחות מלאה, מצוין להשמיע קולות וצהלות חדוה. אני נראה! אני צועד צעד ראשון וחדש בחיי! למחוא לעצמנו כף! הצלחתי...
היועץ – רואה בעין טובה ואוהדת את ניסיונותיו של הנועץ לקום.. הוא שם לב שאינו מוותר ומעודד אותו על כך (אפשר בדרך פעילה או נינוחה, מה שהנועץ בוחר)...שומר על קשר עין אוהב ...
הוא עד לפלא! להתפעל, להתלהב מהצלחתו של הנועץ, למחוא לו כף.
בסיום, החלפת זמן נוסף לבירור מה היה לי טוב בסשן.
לזכור שהפעימה הטבעית שלנו, היא ליצור, להתבטא, להגשים ולהשאיר חותם, לתת השראה ולהשפיע.
חזרה